קטגוריה: טורים אישים

"אם הבית שלך מבולגן עדיין, זה ממש בסדר. ככה גם הבית של נעמי ויעל ורבקי ורחל. הן סיפרו לי בסוד. ותפסיקי כבר להשוות מי הספיקה מה. את טובה בדיוק כפי שהספקת..."

אבל אתה אמרת "אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך" ואני רואה את הצער של גינענדא שלי, ואת הקושי של יוסל, ואני מבקש ממך, ריבונו של עולם, אני מנסה, מאד מנסה לשמח את שלך. תשמח לי את שלי....."

"מרור? כן כן. אני יודעת. גם לי יש ממנו בכל הטעמים. אבל הייי, מברכים עליו! בימים רגילים עושים ממנו סלטים יוקרתיים עם רוטב ותוספות שוות, חמוציות ונשנושים. היום הוא מרור, מחר הוא סטייל. היום הוא האתגר, מחר הוא מי שאנחנו בגלל העבודה הקשה שעבדנו. היום הוא הגלות- מחר הוא הגאולה..."

"במהלך השיבוץ את תשימי לב לבד, למה דחוף לך ואת לא לא לא וותרת עליו, ומה סתם מוסיף לחץ כרגע ולא בטוח שמאד מאד נחוץ ותדעי ללמוד לוותר או לנטרל את מה שיגרום לך ללכת אחורה במקום להתקדם..."

"עִם הֲדַיְיסוֹן מֵחֹרִים הִיא שׁוֹאֶבֶת הַשְּׁחֹרִים . מְעַרְבֶּבֶת רָם וְסוֹדָה מַסֵּכוֹת כְּמוֹ שֶׁל הַדּוֹדָה, מַבְרִיקָה וּמְצַחְצַחַת הַפָּנִים זְוָעָה שֶׁל נַחַת..."

"וסירים? לא היו אז לכל משפחה את כל התצוגת סירים שיש לנו היום: אחד לדגים, אחד לדגים שנעלבו, אחד לחריפים ואחד סוטאז', אחד עמוק למרק, שטוח וגמיש לעוף, ועוד אחד עם מכסה זכוכית לאוכל שרוצה להרגיש שחרור. היה סיר אחד..."

"זה נכון. כשילד מחליף לבוש הוא באמת עשה צעד אחד קדימה או אחורה. אבל יש עוד משהו שאנחנו נוטים לפספס אותו ובעיניי זה פספוס ענק..."

"בטח כל הבנות צרחו לך מהתרגשות, ושמו כתר על הראש שלך ואולי פתחו קונפטי לחגוג, ואת, את בטח ניצבת שם קצת הלומה ומבולבלת. אולי מאוכזבת שאת נשארת. ברצון היית מוותרת שם לכל שחורות העיניים להיות המלכות..."

"אני, דסי זייבלד, מצהירה בזאת, שכן. אני משתמשת במסכות. כל השנה. המסכות שלי לא רק שלא פוגעות באמת הפנימית שלי, אלא מסייעות לי לשמור ולשמר אותה..."

בשעה זו, שאני עוטפת ברחמים גושי בשר אדמדמים בעלעלי כרוב ירקרקים, בדיוק בשעה הזו, אמא אחת מחכה לבן השבוי שלה. מגלגלת את העלה. אשה אחת שוכבת במטה וכואב לה מדי והיא לא יודעת מה יהיה מחר