שרה היתה חברה ממש טובה שלי. היא היתה בוגרת ממני בעשרים ויותר שנים, ולמרות זאת – הקשר בינינו היה נפלא.
ערב פסח אחד, שוחחנו שרה ואני על החג הקרב וסיפרתי לה כמה כבד לי בלב שלא מסודר לי החיים כמו שהייתי רוצה, ושיש לי התמודדויות לא פשוטות בכלל ולא שמח לי לקראת החג – החג הזה מאתגר אותי ומביא אותי לקצוות רגש שלא הכרתי.
"תגידי", אמרה לי שרה "את חושבת שסתם קוראים לזה ליל הסדר?! בעיקרון זה הלילה הכי מבולגן בשנה החל במי יושב ליד מי או מי אוהב לאכול מה ואיזה אנשים עכשיו ואם כיף לנו עם כל הסועדים או לא אבל קוראים לזה ליל הסדר כדי להגיד פה אמירה חזקה מאוד יש אחד שקובע את הסדר רק אחד וכל מה שקורה בעולם מסודר מאוד לפי "בעל הסדר". גם אם נראה לך שהחיים שלך מבולגנים ויש חוסר סדר ואיך שהיית רוצה שיהיה – ליל הסדר בא להגיד שיש סדר".
ובכל זאת כדי להיצמד למסורת, אספתי פה את סימני הסדר וסידרתי לנו, הורים מתעודדים שכמותנו – סדר אופציונלי לחוסר הסדר השורר בחיינו.
אז בואו נעשה קצת סדר…..
קדש
לחפש מה קדוש באמת ובו להתמקד. לקדש עבור עצמי את הדברים שחשובים לי.
ורחץ
לשחרר מה שאפשר.
לרחוץ בניקיון כפי לפני השם. למצוא את האמת הפנימית שלי ולאורה ללכת.
לנקות מיותרים בבפנים,בלי ברכה, בלי רעש וצלצולים. רק לנקות.
כרפס
פשטות. להיצמד לפשטות.לא לשכוח מי מלח. ישלנו מזה הרבה אם מלוח מדי אפשר אולי לדלל. בסוף מלח מוסיף לטעם אפילו שבפני עצמו הוא רק מלח.
ולכוון על המרור. הכוונות , המשבות, ההתכווננות -זה הכל.
יחץ
לדעת לחלק כל קופליקט לפחות לשתיים- טכני ורגשי את החלק הגדול יותר נשאיר לתיכף, וכשיגיע הרגע נתמודדיתו
ללמוד לפרק פרוייקטים מורכבים להרבה פיסות קטנות.
לדעת לקחת את החלק הדחוף ולטפל בו כעת ואת מה שפחות דחוף להניח בצד לאחכך (של חברה שלי שולי)
מגיד
בליל הסדר זה להגיד לפעמים בשביל הסדר זה יותר לא להגיד.
ואם אנחנו מגידים, שזה יהיה כבר משו טוב.
רחצה
קיבלתי בעיתוני שבת חוברת עם מלאאא תמונות של חומרי ניקיון וכל אחד למה מתאים. אני מנסה לעשות את ההקבלה בתוך הלב הראש והבטן.
כרגע אני מצוחצחת עם חומרים לחלונות אם משפשפים לקירות ומחטאים למקרר. כל אחד רוחץ בי משהו אחר.
מוציא מצה
ברגיל אנחנו מברכים המוציא על לחם. לחם בריאות, לחמניה רכה, משו שבחרנו באהבה במאפיה,משו שאפינו בתנור של הבית. בפסח אנחנו מברכים המוציא על איזה פלטת קלוריות שנשרפה למישו בתנור רק כי הוא מיהר. אנחנו לא מרגישים את המיצוי.אנחנו לועסים בזהירות שלא תישברנה השיניים, וסופרים שקלים.
אז זהו- שזה המיצוי עצמו. המיץ של החיים.
הבחירה של בעל הסדר עבורינו . כשת"מוציאו" על המצה, תתכוונו מאד . זה העיקר. ה"והגדת" הזה- הוא התמצית. אל תחמיצו!!!!
מרור
כן כן. אני יודעת. גם לי יש ממנו בכל הטעמים. אבל הייי, מברכים עליו!! בימים רגילים עושים ממנו סלטים יוקרתיים עם רוטב ותוספות שוות, חמוציות ונשנושים. היום הוא מרור, מחר הוא סטייל. היום הוא האתגר, מחר הוא מי שאנחנו בגלל העבודה הקשה שעבדנו. היום הוא הגלות- מחר הוא הגאולה.
כורך
בסוף המשפחה שלנו היא כריך. לא סתם קוראים לילד הפיקנטי סנדוויץ (נוווו אל תתפסו אותי בקטנות…..) ואיכשהו כולנו כרוכים יחד .
בסוף האחריות על הכריכה של הסיפור שלנו – היא שלנו. לכרוך הכל, למרוח, לתבל, לעטוף לגלגל לצרוב בקצוות, לפזר תוספות – כדי שהכורך שלנו יהיה טעים. אכיל. ממצה.
זכר למקדש כהלל – בית שמאי אמרו כלה כמות שהיא, זות הכלה, זה מה יש. בית הלל אמרו כלה נאה וחסודה, בואו נייםה אותה ונגיד את היפה שבה.
והלכה כבית הלל.
תכרכו יפה. תראו טוב. תסנדווצ'ו טעים.
בסוף זה אנחנו שעושים את הביס.
שולחן עורך
בניך כשתילי זיתים, עם סלט שתילים ופקעות וזיתים, ויצא קדחת בצלחת, לא שתילים לא שולחן ולא זיתים – אולי הגלעינים. לאאאאאאאא!!!!!!
ממש לאאאאאאאאאאא.
כולם השתילים היפים והמרגשים שלנו, כולם זיתי שמן זית זך לעבודת השם, כולם סביב השולחן שלנו כך או אחרת, והשולחן ערוך בהמון פריטים שכולם אנחנו והמציאות שלנו!!!
צפון
אפילו בליל הסדר שהכל כל כך ברור וכל הפרטים הקטנים על השולחן יש צפון. צפון הוא חלק מהחיים, הסוד, הבלתי ידוע, הבלתי נשלט, הלא ברור, הנחבא, השאלה בלי התשובה, השאלה אם התשובה הכל חלק מהחיים. הכל חלק מהשולחן שלנו. הכל חלק מהסדר. כשאנחנו מצליחים לקבל את הצפון כפי שהוא כחלק מהמציאות הרבה יותר קל לנו איתו. אנחנו כבר לא שואלים עליו שאלות, אנחנו לומדים לכבד אותו ולהתייחס אליו באופן טכני.
ברך
יש ברכה אחת בסוף האגדה שאני תמיד בוכה בה אשר גאלנו וגאל את אבותינו והגיענו ללילה הזה לאכול במצה ומורה.
הברכה הזאת מרגשת אותי כי היא כל כך מדברת על הכאן ועכשיו, על הרגע הזה ועל כל מה שהוא כולל והכי הכי על זה שאני כאן ויכולה להודות. עם הקשיים עם החסרים עם הדברים שהייתי רוצה שיתנהלו אחרת עדיין הגיעני ללילה הזה לאכול בו מצה ומרור כל כך הרבה אנשים לא זוכים להגיד את זה ברגע הזה ואני כן לא מובן מאליו.
תתחילו לברך מעכשיו תתחילו להודות מעכשיו על הדברים שנראים טריוויאליים וקטנים וזניחים על רגעים שאדם דש בעקביו שנראים לנו מאוד טבעיים ואצל אחרים זה מושא חלומות. על מי שנמצא סביבנו על מי שלא נמצא סביבנו על מי שרב איתנו ומאתגר אותנו על כל מה שהצלחנו לעשות ולהשיג ועל מה שלא הצלחנו גם בזה השגנו. תתחילו לכתוב כל לילה שלושה טובים, שלושה דברים טובים שקרו לכם היום. אתם לא מאמינים איזה ניסים קורים מזה ( בקבוצה האימונית שלנו אנחנו קוראים לזה "טובים")
תברכו.
הלל
כן אני יודעת שלפעמים במקום הלל ישלנו הוללות. אני יודעת שלא תמיד ההלל נראה כמו שהיינו רוצים. הילדים הקטנים כבר נרדמים, המבוגרים כבר עייפים השירים יוצאים קצת על העוקם, איזה דודה מבוגרת בכלל כבר מנקרת על השולחן, כבר לא כל כך נקי, וכל אחד בכלל רוצה מנגינה אחרת של חד גדיא, והלל קצת מתבלבל.
"אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרוא את ההלל". בלי לבדוק תנאים, מסביב בלי לסדר את האירועים לכולם, וגם מתוך אילוצים למיניהם."לקרוא את ההלל". להיות שם, להסכים לכל החלקים, גם אלה שקשה לנו .לעשות מה שמצופה מאיתנו- שזו המילה הכתובה.
אני יודעת שהפרשנות הראשונית ל"הלל" דומה ל"ברך" אבל דווקא הסתכלתי על ההצמדות למילים- בסיטואציה שכבר לפעמים עייפה. זה כלי .זו דרך. זה מלמד אותנו המון.
נרצה
כל כך הרבה דרכים להסתכל על נרצה. יש רצוי ויש מצוי.
להיות מרוצה.
לרצות את הסביבה או להפסיק לרצות?!
להמשיך להיות עבד נרצע לכל מיני תיאוריות וקונספציות?!
והכי הכי הכי: הפשט הרגיל. סוף הסדר עשיתי הכל כמו שצריך. האם הקדוש ברוך הוא מרוצה ממני???
שאלת השאלות שלנו, של כל ההורים שעושים לפעמים הפוך על הפוך כדי לשמח את הקדוש ברוך הוא ולקרב את ילדיו: האם השם שמח במה שאני עושה?????
תראו איזה מרגש .בא "נרצה" ומקדש את המעשים שלנו. אם עשית לפי הסדר, כפי שצריך, כמו שאמרו לך, כמו שאתה יודע הקדוש ברוך הוא שמח ומרוצה.
דמעות.
עכשיו אפשר לצאת במחול.
ולשנה הבאה בירושלים הבנויה!!
שרה, עליה השלום, כבר עושה את הסדר בגן עדן אבל המילים שלה נשארו איתי. וכל שנה, לפני פסח אני נזכרת בשיחה הזו שלנו, וכשיש לי רגע קשה, שלא ברור לי איך אעבור אותו – אני אומרת לעצמי "יש סדר דסי, יש סדר. שרה אמרה שיש סדר ".
חג סדר שמח
וגאולה שלמה בכל המובנים!!
נון בית
אני יודעת שעוד רחוק מליל הסדר, אבל הרעיון בעבודה פנימית הוא שזה לוקח קצת זמן. לוקח זמן לעבד מחשבות ולשנות גישות. וכמו שמתחילים לנקות את הבית קודם כי זה לוקח זמן , כך מתחילים לעבוד על הבפנים- קודם. תדפיסו ותתלו על המקרר וכל יום תעבדו לפי עיקרון אחר של סימני הסדר. זה אימון אישי ברמות יהודיות גבוהות. לא שלי . של בעלי הסימנים.
דסי זייבלד
מאמנת רגשית ומלווה הורים לנוער לנוער מתמודד
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
