קטגוריה: דסי זייבלד בגובה העיניים

"אני הכי הכי אמא, ובתור שכזו - אני יודעת מיד מה צריך לעשות לילד הזה שבתוכינו: לחבק. לשתוק, להעמיד סיר. לבכות קצת יחד. לתת לו לנצח ברמי. להקשיב קצת..."

"ועכשיו עולה לי שאני צכה לקרוא שמות לכל הסחלבים שלי - ככה נדע מי הוא מי ולא נתבלבל בי החבר'ה. מבצע שמות יוצא לדרך..."

דסי יוצאת מחג האורות ומבקשת להדליק בתוכה אורות חדשים של ניסים ושל שפע - היא בוחרת להודות על הניצוצות הקטנים, אלו שהופכים את החיים שלנו בלי שאנחנו בכלל רואים אותם...

סיפורו של עץ זית עבות: "וכשהגיעו אל הכד הקטן של אהרון הכהן, היו מעורבים שם גם הזיתים המושלמים (אלה שמקבלים דירה ארבעה חדרים בירושלים) וגם השרוטים והלא מושלמים. כולם כולם הרכיבו את השמן הזך והטהור..."

"וככל שהצטרפו הילדים שלנו לכנופייה המשפחתית וגדלו, כך נוספו חלומות לרכבת החלומות שלי. כל אמא ואבא, יודעים וזוכרים מה הם חלמו על המשפחה המאושרת שהם רצו להקים. על הקשרים האישיים, על זמן האיכות שיוענק לכולם, על מידת ההשקעה הרוחנית וההורית. ולכולנו חלק מהחלומות הלכו קצת לטייל ביער וקצת התבלבלו בשביל ואולי אבדו. אבל פה אני רוצה להגיד משהו..."

"בקושי מספיקים לקחת נשימה והופ שוב יוצאים לסיבוב. אבל היי, כבר חשבתי שאני יודעת, שאני חסינה, שאני מבינה, שאני כבר בעניינים, מגיע מאסלו הסביבון ומראה לך איך צריך להתחיל הכל מהתחלה..."

"הצלחתי גם אני להתבונן אחורה למסדרון ולראות את אמא שלי עומדת עם זאטוטה שלי על הידיים שלה וילדה אחת קטנה שמציצה מאחורי החלוק - שראתה הכל בלב ובעיניים. בעיקר בלב"...

"אחר כך זה נגרר לראש חודש כסלו ולערבי הלביבות העתידים לבוא ושוב בכה לי הלב שלא אזכה השנה לערב שלם ומושלם כזה כמו בהמון משפחות, כי לא כולם אצלינו מסתדרים עם כולם. ועם רשת מחשבות מתגלגלת, תוך כדי הספונג'ה, הגעתי לכעס על חלקים מהמונח הזה 'משפחה', שעם השנים אני מחדדת אותו לעצמי. כי פעם פעם, לפני שהתרסק לי העולם - חשבתי עליו אחרת ממה שהמציאות הוכיחה לי"....

אם אנחנו רוצים לתת להם כבוד אמיתי אנחנו צכים להתחיל את הכבוד הזה מהבפנים שלנו. זה לא יעבוד לנו אם שוכנים שם פחד או זלזול או אכזבה. זה לא יעבוד אם אנחנו עסוקים בשמירה עיקשת על המקום שלנו, על ההיררכיה הקיימת ממילא, שאנחנו ההורים נבהלים כשנראה לנו שהיא מתערערת

יש משהו אחד שממש כייפלי לפגוש, ואני פוגשתותו כל שבוע מחדש יחד עם הסטרצ'ינג והשפה החדשה שאני לומדת מהמורה פנינה לפנילאטיס: זה הדבר המדהים הזה - שאני יכולה ומצליחה הרבה יותר ממה ששיערתי לעצמי . כל שבוע מחדש אני מפתיעה אותי, ועל זה אני נותנת לי מדליה נוספת