תראו איזה יופי…
הסחלב הקטן שלי – סחלב יהודה (הצהוב) שהזכרנו פה כבר בעבר – הגיע לסוף הפריחה שלו ואני רואה בעיניים כלות איך כל יום נופל לו פרח נוסף.
דיברתי איתו, חיבקתי אותו, חיזקתי אותו מנטלית….אבל נגמר לו הפריחה🥴.
ובמקביל, סחלב אחר – שנח עכשיו כמה חודשים – העלה גבעול והוציא פקעות ומתחיל להיפתח. כמה שזה משמח אותי.
שמתי אותם דווקא זה ליד זה כדי לזכור שלכל פרח יש הזמן שלו לפרוח.
סחלב יהודה, אני כבר מתגעגעת אליך ויודעת שכשתוכל תפרח.
ועכשיו עולה לי שאני צכה לקרוא שמות לכל הסחלבים שלי – ככה נדע מי הוא מי ולא נתבלבל בי החבר'ה.
מבצע שמות יוצא לדרך…
ושום מילה על כמה השראה אני לוקחת מהטבע, כמה משל זה לעצמינו, לנפש שלנו, לילדים שלנו, לבהלה כשאוחזת אותנו כשנופלים לנו כמה עלי כותרת
ולשכחה שכל הפריחות מחזוריות, ולפריחות מאוחרות שעוד מחכות לנו ויפתיעו.
שום מילה.