מביט הוא העץ
בעונות המשתנות
נושם את הפריחה
מחכה בסבלנות לפרי
משיר
ואז
מכין עצמו
להתכסות
להתכנסות פנימה
לימי ענן.
בהם שוב יתחיל
לאבד עם השלכת,
לבכות עם הגשם
ולהאמין
שלמרות החשוף,
והתלוש,
הקר והעקר,
אפשר.
לרעוד כעלה נידף
ובו בזמן,
להחזיק בשורשים
ולזכור
שעמוק בפנים
יש חיים
והם מתהווים
שתגיע פריחה
גם אל החוץ.
ועד אז?
לפגוש
במעבה האדמה
את הלב
לחכות,
ומתוך הרקב,
ללבלב.
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
וואו!!יפה כל כךך את ממש מוכשרת!!!
תמר!
תתש נוגע ללב
תמשיכי לכתוב, ממש מחכה לזה