מיינדפולנס – אי של שקט בעולם סוער / אביגיל מירוז

כשאני חושבת על טיפול עכשווי, אני שואלת את עצמי מה עוזר לאנשים להבין את המשמעות שטיפול רגשי הוא ענין של תהליך.

שדפוסי התנהגות המופנמים במשך שנים, אולי מהילדות המוקדמת, אינם יכולים להעלם במפגש או שניים.

בעולם מלא כל כך במצבים משתנים, בטכנולוגיה המאפשרת לנו לשבת במקום אחד, אבל להיות בנפשנו במקום אחר, כיצד נוכל להנות מהכאן ועכשיו? ולהבין שהחיים הם מה שקורה ממש ברגע זה, כמו הרגע הזה שאני כותבת את הפוסט והרגע הזה שבו אתם קוראים אותו. מה יעזור לנו להתמקד?  לחוות משמעות רבה יותר בזמן החולף?

הנטיה האנושית לחשוב שאולי במקום אחר, בזמן אחר, אם תנאים אלו ואלו היו משתנים, אזי הייתי מאושר יותר. אם בן הזוג שלי היה יותר עשיר, חכם וכד' זה מה שהיה פותר את הענין. אם לא היה לי ילד שמקבל הערות השכם והערב מבית הספר הייתי פחות מוטרד בעבודה…

ואכן כך, יתכן שאם כל אלו לא היו מתרחשים היה קל יותר להתמקד, אך דבר אינו משנה את העובדה שמסיחים רגשיים או קשביים הם חלק מעולמנו ועלינו לגייס משאבים נפשיים להתמודד איתם ולחזק את השריר של יכולת ההתמקדות.

המילה התמקדות תמיד מזכירה לי את הmindfulness, מיינדפולנס- בעברית והיא קשיבות. בטכניקה טיפולית זו, המשולבת בטיפולים רגשיים שונים בהתאם להכשרת ונטית לבו של המטפל, מתאמנים על היכולת להיות קשובים למה מתרחש איתי בכאן ועכשיו. תשומת לב ראשונית תופנה אל הגוף, מהי החוויה הגופנית של האדם בסיטואציה העכשווית למשל. ומה הקשר בין מה מרגיש הגוף כשהילד שלי צועק עלי למשל?

וואו, זה ממש חשוב. דרך ההקשבה לחוויה הגופנית, הפנית תשומת הלב אני יכול ראשית להשיג מודעות לחוויה הרגשית שלי, מודעות לאיזה תגובה ספונטנית האדם שבי רגיל לתת כתגובת נגד לצעקות הילד, ויתרה מכך כל אלו ועוד מאפשרים לי שליטה ראשונית במתרחש. איני עוד ההורה "המאבד שליטה". ותיבת האוצר המקסימה שנוכל להרוויח מהקשיבות לחוויה הגופנית שלי בזמן עימות עם הילד לדוג' מספרת לנו אולי על מהי חוויתו של הילד איתנו, או במקום אחר המייצר אצלו רגשות שליליים. כך אם לדוג' אני חש חרדה כשהילד מתפרץ, אולי הדבר מספר על כך שהילד חרד ממשהו והוא צריך עזרה והרגעה. אם אני מרגיש מותקף דווקא, מתעוררת שאלה, האם הילד מרגיש משום מה שהמקום הבטוח בחייו דווקא מתקיף אותו? נקודה למחשבה.

מעבר לכך, יש לציין גם שבאמצעות קשיבות ומודעות לכאן ועכשיו, באמצעות הmindfulness, אני משיג רגיעה, רגיעה שאם נתרגל אותה היא תוכל להעתיק את עצמה גם לסיטואציות אחרות ולזמנים אחרים.

כאמור, בתוך עולם מתחלף וכל כך לא עקבי קשה להתמקד, אך ננסה לבחור סיטואציה אחת או שניים בשבוע הקרוב ובה ננסה לקחת נשימה/לעצום עיניים/להתחבר לחוויתנו הגופנית כל אחד בדרכו ולנסות לשיים את החוויה הרגשית המגולמת  דרך הגוף.

הדבר החשוב הוא להיות מסוגל בכל רגע להקריב את מה שהננו, בתמורה למה שאנו מסוגלים להיות. (שארל דובואה)

–

שלכם,

אביגיל

אביגיל מירוז – מתמחה בפסיכולוגיה קלינית M.A תרפיסטית בפסיכודרמה בטיפול בהבעה ויצירהקליניקה בבני ברק. מטפלת בנוער, מבוגרים וילדים. קבוצות ופרטני. ליצירת קשר: [email protected]

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

"בימים ההם בזמן הזה" מכירות את הימים האלה שהכל נופל לנו מהידיים? מן תחושה מצטברת כזו של כשלון? "לנטוש את הנטישה" על חרדת נטישה והפחד מקשר רגשי קרוב / הפסיכולוגית אביגיל מירוז הגיגים בעקבות מפגש עם אדם וצאצאיו ויסות רגש הכעס