כשהקורונה מכתיר אותי לאמא במשרה מלאה/ נעמה

שיתוף ב email
שיתוף ב print

כל כך השתוקקתי תמיד להיות אמא במשרה מלאה. לגדל את ילדיי מבוקר ועד ליל ללא מגע יד זרה, ולחוות אותם בכל רגע מקרוב.

אז הנה, קבלתי. אני בשלהי חופשת הלידה שלי, ואחרי כל הפחדים והקשיים שלי מרגע החזרה לעבודה, נראה שהרגע הזה הולך ומתרחק ממני ומרוב האוכלוסייה העובדת בארץ.

מאז סגירת הגנים, הילדות שלי, כמו הילדים של כולם, בחופשת פסח מוקדמת.

הילדות קמות בשבע בבוקר, הולכות לישון בשמונה בערב, ובין לבין יש לנו 13 שעות שהן צריכות תעסוקה מלאה שאספק להן תוך כדי הטיפול בתינוק.

אחרי יומיים כאלו בבית הייתי מותשת וקצת מיואשת. כל עיסוק יצירתי שהצלחתי למצוא החזיק מעמד לרבע שעה, לא דקה יותר. כמה שהשתדלתי ליישם את כל הטיפים ולבנות לילדות סדר יום מוגדר וחוויתי, הגיע השלב שהן התעייפו, רבו על כל שטות, התינוק דרש את שלו ברקע והסלון חגג בלגן, משחקים מפוזרים, יצירות ועטיפות וכוסות. אחרי שהן נרדמו סוף סוף פשוט ישבתי בין הררי הבלגן עם התינוק בזרועותיי ובראשי הריק רצה רק מחשבה אחת

ככה, חודש???

חודש, איזו אופטימית. הלוואי שאחרי פסח נחזור לשגרת לימודים מלאה בבריאות שלמה לכולם…….

אבל כן, מתישהו בתוך ים העייפות וחידלון הזה ששטף אותי, צצה לה ההבנה הזו, שתמיד חלמתי להיות אמא במשרה מלאה, והנה לי, את אשר ביקשתי קיבלתי.

אוי לה לדרך בה התגשמה משאלתי, אבל היא התגשמה, ואני מבלה עם הילדים שלי ימים שלמים, מגדלת אותם שלוש ארוחות ביום ומה שביניהם…. אז אולי זה הזמן לקבל עליי באהבה את תפקיד האמהות במשרה מלאה הזו, ולנסות להטעין את הילדים בחוויית אמא מעצימה ועמוקה שתלווה אותם כל חייהם!

לא שהפסקתי להיות עייפה…. לא שהפסיק להיות מבולגן ועמוס, מלוכלך ומשתעמם, ולפעמים גם נודניק, מתבכיין ומורט.

אבל אני משתדלת לזכור שזו העבודה הראשונה, והעיקרית של חיי. זו ההזדמנות לשבת איתן יום יום לתפילת שחרית. להקפיד ביחד על ברכות בקול שלוש ארוחות ביום, ולא רק ארוחת ערב אחת.

זו ההזדמנות שלי לקחת אחריות על הידע שלהן במושגי חג הפסח, ללמוד ביחד גם צבעים ואותיות, לעקוב מקרוב אחרי המוטוריקה הגסה והעדינה שלהן, למצוא את עצמינו בין לבין יושבות על הספה ומתחבקות, ופשוט להספיג אותן באמא….

אני מתפללת  שיסיר השם מאיתנו כל מחלה וכל מגפה, ומייחלת ליום בו נחזור לשגרה.

ועד אז, אני מפעילה את קייטנת אמא, מצלמת המון שיישאר למזכרת, ובעיקר עושה כמיטב יכולתי לצקת תוכן ואהבה אימהית בכל דקה שלנו ביחד.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

5 תגובות

  1. עדיין לא זכיתי להיות אם בישראל…
    אבל אני חייבת להגיב לך נעמה היקרה!
    אחי ואחיותי גדלו ברוגע ובחום אימהי בגן אמא (לא גן אמיתי) – שזה אומר שאימי שעבדה אחה"צ בחלק מימות השבוע יכלה לגדל אותם בחום בחיבוק באהבה וברוגע, היו חלק מהילדים שהסדר יום הזה היה להם קצת משעמם למשל אני… אותי ואת חלק מהילדים ההורים שלי שלחו לגנון, אבל מה שזכור לי מילדותי זה אוירה רגועה נעימה והרבה הרעפת חום ואהבה. עדי כדי כך שאחת מאחיותי היתה במשפחתון וזה היה באילוץ, ועד היום אמא שלי מרגישה שחסרה לה חווית ילדות עם האחות הזו… מה שאני רוצה להגיד שעם כל הקושי תנצלו את התקופה הזו בהנאה ובבריאות! תעניקו לילדים שלכם כל מה שאתם יכולים זה ימלא אותם והם יזכרו את התקופה הזו כחוויה מיוחדת!!!
    בהצלחה לכל ההורים המסורים ובריאות איתנה לכל ה'מקורננים'…

  2. חיזקת אותי ,פשוט להתגבר על הכל ולהשקיע בהם ולתת להם אמא ב100 אחוז. והמשרה המלאה הזאת לא קלה לי.
    אבל נתת לי מרץ וכוחות…ישר כח.

  3. ופסח, מה יהיה איתו?

    אני גם משלימה קצת עבודה מהבית, וגם מעסיקה ארבעה ילדים אנרגטיים שאחד מהם בן שנה ושןבב גדול.

    מאמינה שבורא עולם יכניס את פסח גם לבית שלנו. איך? אני לא יודעת. בדרכים שלו…

    1. נעמה יקרה תודה רבה על הדברים.
      כמה את צודקת ומדויקת
      ואיזה כיף לדעת שאננ לא לבד?
      ונעמי יקרה
      אננ מאחלת לך בהצלחה עם עבודה מהבית.
      אני גם מוצאת את עצמי במצב הזה. אך מה שאפשר מנסה לדחות לשעות המאוחרות יותר למרות שאז אני מתחילה לנקר ולנמנם.?
      שה׳ יתן לך כח להמשיך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.