הרופאה ד"ר חן שנהר מסבירה: מדריך הקורונה לירא לדבר ה'

שיתוף ב email
שיתוף ב print

מחלת הקורונה היא מחלה נשימתית חדשה ומדבקת מאוד, המובילה לעיתים לפיקוח נפש של ממש. לצורך האטת התפרצות המגפה קבעו הרופאים המומחים לבריאות הציבור אמצעי בידוד ורחוק פיזי. הקורונה הופיעה לפני חודשים בודדים בסין, התפשטה לכל העולם והדביקה רבים גם בארצנו. המחלה נגרמת על ידי נגיף זעיר שנכנס לגופנו דרך האף, הפה והעיניים, ומדביק את הריאות. התסמינים העיקריים של המחלה הם נשימתיים – חום, שיעול, קוצר נשימה ועוד. מרבית החולים במחלת הקורונה יסבלו משבוע ויותר של חום, כאבים, חולשה ושיעול אך ללא סכנה לחייהם. חלק מהחולים יסבול ממחלה קשה וממושכת עם פגיעה ביכולת לנשום ויזדקק לאשפוז, ומיעוטם יסבול מקשיים נשימתיים חמורים ויזדקק להנשמה מלאכותית. לצערנו, גם תחת הטיפול הטוב ביותר, כאחד ממאה מהחולים ימותו ל"ע.

השפעת העונתית שאנו ממליצים בכל שנה להתחסן נגדה -בגלל סכנה למחלה קשה ומוות שהיא עלולה לגרום- גם היא מחלה נשימתית. אך מחלת הקורונה קשה משפעת, קטלנית ממנה ואף יותר מדבקת ממנה. מכיוון שמדובר במחלה חדשה שאין לה עדיין חיסון, היא יכולה להדביק הרבה מאוד אנשים בבת אחת. נכון, רובם יצאו מזה ללא פגע, אך כמות האנשים שתצטרך אשפוז והנשמה, צפויה להיות יותר גדולה מהיכולת של בתי החולים לטפל. במצב כזה, אנשים שהיו יכולים להינצל לא יצליחו לקבל טיפול רפואי הולם בגלל העומס. במקום תמותה של אחד ממאה, אנחנו עלולים לראות חלילה תמותה של אחד מעשרה נדבקים, כפי שקורה במוקדי התפרצות מהירה כמו איטליה. יתר על כן, בתי החולים הקורסים לא יוכלו לעזור למי שלקה בליבו או נפצע בתאונת דרכים לא עלינו. ברור אם כן מדוע חשוב מאוד למנוע מהמגיפה להתפשט בקרבנו כאש בנעורת. בזמן המגפה אנחנו נדרשים לקיים אחר הוראות מומחי משרד הבריאות ולהסתגר בביתנו. כך שאם אדם אחד חלה, הוא סוגר עצמו באחד מחדרי הבית ויוכל לקבל טיפול רפואי, ולא ידביק חלילה את משפחתו, חבריו ושכניו שבתורם ידביקו הלאה.

מחלת הקורונה מדביקה אנשים בכל הגילאים ומכל שכבות האוכלוסייה. נתונים מהארץ ומהעולם מלמדים שילדים נדבקים פחות מאשר מבוגרים, ולרוב אינם סובלים ממחלה קשה. אנשים צעירים נדבקים במחלה ומפיצים אותה ככולנו, אך רק חלקם הקטן יצטרך אשפוז. נכון להיום וככל שאנו יודעים נשים בהריון אינן בסיכון. אנשים בשנות ה- 50 לחייהם נמצאים בסיכון מוגבר לסבול ממחלה חמורה יותר, והסיכון עולה עם הגיל. הסיכון עולה למי שמעשן או שסובל ממחלות כגון סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, מחלות ריאה, או דיכוי מערכת החיסון.

המחלה עוברת מאדם לאדם בהדבקה טיפתית: בעת שאדם נושם, מדבר, מתעטש או משתעל, הוא מפיץ סביבו טיפות רוק זעירות שמכילות את הנגיף. אם הוא משתעל לכף היד או נוגע בפנים – הנגיפים יהיו גם על כף ידו. אדם אחר, העומד במרחק של 2 מטרים (כ-4 אמות) מהמתעטש ישאף את הטיפות הקטנות הנישאות באוויר וידבק אף הוא. גם אם נלחץ את ידו ואז ניגע בפנים, אנחנו עלולים להידבק באותה דרך, וגם אם ניגע בחפץ או משטח שאותן טיפות זעירות נשרו עליו, כיוון שהנגיף יכול לחיות מחוץ לגוף מספר שעות עד ימים. כך, ניתן להידבק מאדם שעומד לידנו באוטובוס, נישק לפנינו את המזוזה, נגע בידית הדלת, או שאכל איתנו מאותה צלחת.

כדי להימנע מלהדביק את היקרים לנו ההמלצות הן פשוטות: בעת הזאת נשארים עם המשפחה הגרעינית בבית, ויוצאים רק לפעולות חיוניות כמו רכישת מזון או תרופות. רופאים מומחים במשרד הבריאות מנטרים את קצב ההדבקה וינחו אותנו האם ועד כמה בטוח לצאת ולכן חשוב להתעדכן בהנחיות משרד הבריאות המתעדכנות באופן יומי.

גם ביציאה לקניית מזון ותרופות, שומרים על ריחוק פיזי ועל סטנדרטים של ניקיון והיגיינה גבוהים מהרגיל. נמנעים מקרבה של 2 מ' מכל אדם שלא גר איתנו באותה דירה, נמנעים מלחיצת יד ומכל מגע בחפצים משותפים, וכן נמנעים כל נגיעה בפנים, כדי לא להעביר נגיפים בצורה זו. יש להגביר את תדירות הפעמים בהן רוחצים ידיים במים וסבון ולעשות רחיצה של 60 שניות – במיוחד אם היינו במגע עם אנשים אחרים או נגענו במשטחים וחפצים מחוץ לבית. במידה ומישהו מבני ביתכם חש ברע, משתעל או שחום גופו עולה – נכנסים לבידוד, ומקפידים לנקות משטחים שמשותפים לנו ולאחרים כמו ידיות דלתות, מזוזות, ברזים או חדרי שירותים.

במידה וחזרתם מחו"ל או הייתם בקרבה עם  אדם שחלה בקורונה, יש להיכנס לבידוד למשך שבועיים, מכיוון שזה משך הזמן שהמחלה יכולה להיות חבויה בגוף לפני שמופיעים תסמינים כמו חום, שיעול או קשיי נשימה. מדווחים באתר משרד הבריאות או במוקד הטלפוני של קופת החולים על הכניסה לבידוד. במהלך כל תקופת הבידוד: יש לשהות בחדר לבד, לקבל אוכל מבחוץ בלי מגע ישיר. אשפה וכביסות יושמו בשקיות כפולות ונפרדות מיתר בני הבית, ואם יש צורך להשתמש בשירותים, כיור או אמבט שמשותפים לשאר בני הבית – יש לנקות אותם היטב לאחר כל שימוש, כדי לא להדביק חלילה את בני ביתך. אם בביתך אין חדר מתאים לבידוד ויש חשש לחשיפת בני משפחה נוספים למחלה יש ליצור קשר עם משרד הבריאות אשר יעזור במציאת מסגרת בידוד מתאימה עבורך. ניתן גם להחליט שנכנסים עם כל המשפחה הגרעינית לבידוד, אם זה יותר קל למשפחה. אם לא היו תסמינים במשך שבועיים, לא נדבקתם וניתן לשוב לשגרה ולהמשיך לשמור על ריחוק פיזי ורחצת ידיים.

בברכת והסירותי מחלה מקרבך,

ד"ר חן שנהר, רופאה ומתנדבת בעמותת מדעת הפועלת לקידום בריאות הציבור בתחומי הטיפול הרפואי והרפואה המונעת.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.