קבינט הקורונה והסגר על אלעד / בת שבע

שיתוף ב email
שיתוף ב print

סביב השולחן בחדר הישיבות ישבו להם ברוב חשיבות אלה המכונים "חברי קבינט הקורונה"

כמובן, סביב אותו שולחן  עם מרחק שני מטרים אחד מהשני. כיאה לאנשים שאמורים להוות דוגמא לפשוטי העם. המסכות עיטרו את פניהם חמורות הסבר. ורק הקמטים העבים שנחרטו במצחיהם המיוזעים מעמל רב ועבודה קשה בלטו מבעד לפניהם.

תכונה קלה נרשמה שראש הקבינט הגיעה. הנוכחים זעו קצת במקומותיהם, אחדים אף הפליגו לכת שעזבו לרגע את הפלאפונים שלהם והרימו את מבטם.

ראש הקבינט, כיחכך בגרונו אך לפתע נפל מבט על השולחן הריק. ארשת פניו התקשחה לפתע והוא פנה לסגנו שישב מימינו. "היכן הכיבוד"? שאל. הרי הזמנו אותו לשעה 21:00 בדיוק, ואמרו שהכל יגיע חם וטרי הישר מין התנור". הסגן, קפץ מהמקום והנהן בראשו. "כבר בודק את זה, אדוני".

הוא מיהר לצאת מין האולם, הרחק מעדשת המצלמה של אנשי התקשורת למיניהם, ובאנחת רווחה הסיר את המסכה. "טוב שיש תירוץ קצת לצאת החוצה לשאוף אויר." חלפה מחשבה בראשו.

הוא הרים טלפון לדני, האיש שאחראי באופן תדיר על הכיבוד של חברי הקבינט. הוא רכש לעצמו מוניטין רב, בכיבוד המרשים והעשיר שהיה רוכש ממסעדות יוקרה נחשבות לחברי הקבינט המותשים. לאחר שעבר את ביקורת אנינות הטעם של כולם הוחלט פה אחד להשאיר אותו בתור ספק קבוע.

"זה היה במין ישיבת ביניים כזאת" נזכר הסגן "לאחר דיון ארוך שבמהלכו הוחלט להטיל סגר על העיר אלעד."

אח זה היה דיון ארוך וקשה" הוסיף להיזכר  "היה ברור שצריך להטיל סגר, כדי להראות לציבור שאנחנו עושים משהו. אך השאלה כמובן הייתה על איזה עיר. לא היה ספק לרגע שתהא זאת עיר חרדית, השאלה הייתה  איזה. זה כבר היה תלוי בכמה פרמטרים חשובים, כמו מה תהא ההתנגדות של ראש העיר, כמה כח יהיה לחברי מועצת העיר. וכמובן אופי העיר, צריך שיהיו אנשים צייתנים שמקשיבים להנחיות ולא מעוררים בעיות. אנשים שלא יעוררו נגדם ח"ו את התקשורת. זה הדבר שמפחיד את החברים יותר מכל.

דני לא ענה. אך באותו רגע ראה שתי שליחים מיוזעים סוחבים ארגזים מהבילים.  "הכיבוד הגיע" נשם לרווחה. אי אפשר להשאיר זמן רב את חברי הקבינט על בטן ריקה. זה רק מוביל לוויכוחים והאשמות, ואז המרוויחה העיקרית מכל הסיפור היא התקשורת.

הוא חזר לחדר הישיבות בדיוק בשביל לראות את חברי הקבינט מסירים את המסכות ומסתערים על האוכל. בלי לשמור אפילו סנטימטר אחד מהשני.

"נו מי אתה אומר הבאה בתור בסגר" נדחף לו אחד מהחברים לידו, נוגס במרץ באגרול הסיני שבידיו.

"מהמר על בית שמש או אשדוד" השיב לו חבר נוסף שעמד בקרבת מקום. "הסושי הפעם מוצלח במיוחד" הוסיף באותה נשימה.

"סיירתי היום בעיר בני ברק" הוסיף עוד אחד לחבורה הלועסת. "את האמת שהתאכזבתי, כמעט ולא מצאתי פורע חוק אחד לרפואה"

"מה יהיה" שאל בעל האגרול, שהוא נוגס בשלישי במספר. "הם שומרים על הכללים יותר מידי טוב שם בערים החרדיות, זה יכול להיות לנו בעיה לא קטנה."

"אל תדאג" הרגיע בעל הצלחת הריקה כבר של הסושי "זה לא בעיה, תמיד אפשר להיכנס לאיזה בית כנסת לצלם מהזווית הנכונה ולומר שלא שומרים על הכללים."

השאר הנהנו במרץ בפיות מלאים והסגן הרגיש שהוא נושם לרווחה "אם ככה יש סיכוי ללכת להופעה הגדולה שתכנן ללכת עם רעייתו בשבוע הבא. אם היו מבטלים את אירועי התרבות ובכללם זה, הוא לא היה מעז לחזור הביתה.

שהוא מעודד פנה לארגן לעצמו צלחת עם כמה אגרולים וסושי נוטפי שמן. מששם לב שתכולת הכיבוד התרוקנה כליל. וקולו מדושן העונג של היושב ראש נשמע ברקע. "חברים יקרים, נבחרי הציבור החשובים, עתה משסיימתם את הארוחה ואתם נינוחים ורגועים אפשר להתחיל בישיבה החשובה.

כולם חזרו למקומותיהם, מנגבים את שאריות המזון מהפה. רק התיישבו והתקשורת נכנסה שוב.

"ההצגה מתחילה" חלפה מחשבה בראשי כולם. כמה שעות של דיוני סרק וההחלטה נפלה.

סגר על אשדוד. וצמצום אירועים במקומות סגורים ובכללם בתי כנסיות.

"עבדנו קשה הפעם". סיכמו ביניהם יותר מאוחר שזחלו בכבדות לעבר היציאה. "הפעם באמת עבדנו" סיכם עוד אחד בסיפוק, "היה לנו אומץ להטיל הגבלות לא רק על החרדים הצייתנים. כנראה זה בזכות הסושי של דני. הוא היה הפעם משהו מיוחד."

 

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

10 תגובות

  1. מבינה ומזדהה לגמרי עם הרגשות והמחשבות שהובילו לכתיבת הטקסט הזה,
    היחס המשפיל והמקומם. הנהגת איפה ואיפה, מצערים וזועקים לשמים.

    ובכל זאת, לטעמי הטקסט מוגזם למדי, לא מכבד אותנו, וודאי רחוק מלשקף מציאות.
    ממש לא אהבתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.