אחיות חרדיות ממחלקות קורונה בראיון דומע: אנחנו גמורות תעזרו לנו!!

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בימים בהם כולנו מסתגרים בבתים, עם הילדים המתוקים מנסים לדלות רגעי נחת לצד עבודה בזום או בטלפון. יש מי שעובדות מסביב לשעון ללא הפוגה הרבה יותר משגרה רגילה.
"אני רוצה לחזור להיות אחות רגילה, כזו שיש לה פניות להתייחס לכל מטופל כמו שמגיע לו, הקורונה פשוט יוצרת עומס על מערכת הבריאות"
אומרת חני בוגרת הסמינר הישן ואחות באחד מבתי החולים במרכז הארץ "כדי שתבינו, כשאומרים 'עומס על מערכת הבריאות' זה אומר עומס על הכתפיים שלנו האחיות, אני בת אדם, אמא לילדים ואישה לבעל ומרגישה שכבר זהו. אין כוחות. אני עובדת במיגון מלא 12 שעות(!!) 4 משמרות כאלו, והאף שלי עם חתכים מרוב מסיכות…"
הקול שלה נעשה חנוק מדמעות "תביני, כשמבקשים מכם האזרחים לעטות מסיכות ולשמור מרחק או להיכנס לבידוד, זה אומר שזה מה שיכול לעזור למגיפה לחלוף. כמובן להתפלל אבל לעשות את ההשתדלות הזו"
חני ממש בוכה. לשיחה מצטרפת יעל גם היא בוגרת סמינר ועובדת בבית חולים עם לא מעט מטופלים חרדים "קשה לי, אין שבוע שעובר ואני לא מלווה משפחה שנפרדת לנצח מיקיריה. אני לא יכולה יותר נפשית להיות במצב כזה. מתחננת מכאן תשמרו על החיים שלכם על כולנו"
"את יודעת שכבר למעלה מחמישה חודשים לא שלחתי את הילדים שלי לגן? ולא קיבלתי אותם כשחזרו?? אנחנו חיים כמו במתכונת מלחמה, זה מעניין את הקוראות שלך?? תעבירי להן את המסר הזה! תקפידו ותשמרו על ההנחיות!!! תצילו את כולנו"
חני רוצה להוסיף משהו "תביני שכל הנסיונות לדבר על הקורונה כמשהו שלא קיים כביכול, רק מייצרות את ההפך. כי הקורונה כאן והיא גובה חיי אדם! כשאומרים לי 'מה באמת עמוס? באמת יש חולים??' בא לי לצעוק להם בואו אתם במקומי ללוות את המשפחות ולבשר על פטירה של אדם קרוב"
יעלי מצטרפת לדברים "נכון חני צודקת, אנשים צריכים לדעת שיש להם כוח במילים ובדיבורים המחלישים שלהם מספיק שבגלל מי שמדברת כך אנשים יזלזלו בהנחיות"
אני מבינה שאנחנו בתקופה לא פשוטה, אבל נראה שדווקא כאמהות לילדים אנחנו הדוגמא האישית של איך לעבור את התקופה המבלבלת הזו…
"הנה אנחנו כאן 2 אחיות 'משלנו' חלק מקהל הגולשות של קול כבודה, פיננו מזמנינו כדי לדבר איתך. על ההשפעה שיש לאתר אנחנו יודעות בעצמינו. ואנחנו אומרות לקהל של האתר תעזרו לנו! תראו לנו שעם ישראל ערבים זה לזה אין לנו כבר כוח!"
לחני ויעלי יש בקשה אישית
"לחזור לתפקד כמו אמהות נורמליות בבית שלהן, להיות בלי המיגון הכפול והמעיק ולעבוד רק במחלקת יולדות"
"באתי לכאן כי זה אחד מבתי החולים עם הילודה הגבוהה בארץ, החלום שלי להיות מיילדת אבל את השנה הראשונה שלי בעבודה כאחות לצערי כבר הישרתי לכ20 (!!!) משפחות על אובדן יקיריהם בשל הקורונה" אומרת חני…
תתפללו.
תשתדלו.
ותעשו מה שאתן כאזרחיות יכולות לעזור תשמרו על ההנחיות.
תזכרו אותנו כשאתן קוראות ידיעה על 'עומס במערכת הבריאות'. כי זה על הכתפיים שלנו וזה כבד. מידי כבד.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

10 תגובות

  1. כל מילה – פנינה , הלוואי שכולנו נזהר , נשמר ונינצל , ותחזורנה בהקדם למחלקות המשמחות והמבריאות ברואי אנוש עד 120 .

  2. אני קוראת את המצוקה שלכן… זה באמת לא פשוט בתור אחת שמקפידה מאוד על הכללים ובכל אופן נדבקתי. ממי? ה' יודע… לא נכנסתי לחדר מורות חודשים… תמיד שמרתי מרחק, לא נסענו באוטובוסים ובכל אופן ככה ה' החליט זה לא יפה לבוא ולשפוט שמרו על הכללים. אנחנו שומרים.

  3. וואו יש לי חלום ליהיות אחות אני עדיין בחורה ושתדעו שזה חסד עצום לעם ישראל מה שאתן עושות
    שהקב"ה יתן לכם מלא כח והמגפה תסתיים.

    1. זה מה שמתחשק לך את לא רואה איך היא מדברת. גם בתקופה רגילה זה מאוד קשה, עובדים בלילה, בשבת, בחגים ליל הסדר. יש לי דודה אחות פתאום באמצע הלימודים יום אחד מבקשים ממנה לטפל באדם נפטר כן גופה אז לכי על זה. זה חלק מהעבודה השוטפת. לבשר על פטירה נעים לך? מאחיות שמעתי שקרובי המשפחה של המטופלים מאוד נהנים "לשוחח" עם האחיות אם את מבינה מה הכוונה הרבה פעמים עובדי שירות לאומי מתנהגים באופן לא הולם כלפי בנות אם את מבינה את הרמז (לא רוצה ללכלך את הפה סליחה המקלדת)

  4. לפי מה שאני זוכרת אחיות לא מבשרות על מוות לבני המשפחה.
    זה התפקיד של הרופא.
    הם נכנסות למיגון כשהם צריכות להכנס למחלקה בגדול הם יושבות בחדר שלהם ויש מסך
    אני יושבת עכשיו במחלקת כתר על המיטה מחכה אומנם לשיחרור שלי ואומנם אני בנשים ולא בפנימית רגילה .
    יש חולים במחלקה אבל לא בעומסים המדוברים הכל טוב ואני לא כותבת רק למראה עיניים אני אחרי שדיברתי עם אחיות של 5 משמרות פה
    אז צריך לקחת דברים בפרופורציה נכונה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.