מתלוננות על ספרות של היום? סופרות מובילות מורידות את הכפפות ומדברות על הכל…

אם יש משהו שמעורר געגועים כמעט בכל אחד מאתנו, אלה ללא ספק הספרים שקראנו בילדותנו. הם הנחילו לנו את האהבה לסיפור ובהיבטים רבים עיצבו את תפיסת עולמנו – לא רק ברמה ההשקפתית אלא גם בעולמות השפה והתמונה: למדנו מהם כיצד להתנסח וכיצד לחלום, והאיורים שבהם נצרבו במוחנו ובלבנו.

בשנים האחרונות קיימת התעוררות מחודשת לספרות העבר. פתאום ניתן למצוא על המדפים כל מיני כותרים היסטוריים שמעוררים בנו פרץ נוסטלגיה. סדרות ספרי עלילה ומתח, סיפורי חז"ל, סיפורים לפעוטות ועוד. 

כשיצאנו אל השטח כדי להתחקות אחר התופעה הבנו שהיא גדולה בהרבה משחשבנו, ובמקרים רבים צומחת מהשטח עצמו – מבקשותיהם של הורים לילדים. פנינו אפוא אל סופרות מוערכות ושוחחנו איתן על המגמה.

נפתח ב"שאלת השאלות": האם פעם אכן הייתה ספרות טובה יותר?

"אכן, אם כל השאלות" מחייכת הסופרת יהודית פריינד, וניכר שהיא שמעה אותה אינספור פעמים – " הגעגוע הגדול למשהו שהיה ואינו עוד, גורם לנו באופן אוטומטי לחשוב עליו כעל הדבר הטוב ביותר בעולם. אם תחשבי טוב תגלי שבדיוק אותו דבר יכול לקרות עם עוגה שאכלנו בילדותנו: אנו יכולים להתגעגע אליה למרות שהיא הכילה את הרכיבים הזולים והפשוטים ביותר, ובעינינו היא תהיה טעימה יותר מעוגה המכילה שמנת משובחת וקקאו עשיר." 

"יש לכך לא מעט סיבות: הראשונה היא כמובן העובדה שתמיד מה שאין נראה לנו טוב יותר ממה שיש. הסיבה השנייה היא שאת הספרים הללו קראנו כשהיינו ילדים וממילא ההבנה שלנו עצמנו, כקוראים, הייתה מוגבלת יותר. כיום, אנו יכולים לקרוא ספר שפונה לאותה שכבת גיל בדיוק אולם אנחנו מבוגרים יותר, חכמים ומפותחים יותר וגם ביקורתיים יותר… "

"הסיבה השלישית היא שבעבר המגוון אכן היה מצומצם בהרבה, וממילא הסתפקו במה שיש. היום קיים שפע עצום של ספרי קריאה בכל הסגנונות ותתי הסגנונות, לכל טעם, לכל דרישה ולכל תקופה."

הסופרת אסתר אייכלר מצטרפת לאבחנה הזו, ומוסיפה שתי נקודות מעניינות: "אכן, היום המגוון גדול בהרבה, ואם נהיה כנים הוא גם מתאים יותר לצרכי הדור. אי אפשר להתעלם מהעובדה שבעולם בכלל ובתחום החינוך בפרט חלו תמורות רבות והספרים של היום מותאמים לימינו. אותי, כסופרת, המגוון הזה גם מאתגר: כדי שהספר 'ינצח' את הספרים האחרים שמתמודדים על תשומת לבו של הקורא ויהיה שווה את הכסף שמשלמים עליו, עליי להשקיע בו הרבה יותר!"

אלו דברים זכורים לכן מחוויית הקריאה עצמה שלכן, כקוראות, בילדותכן?

"בעבר מרבית הספרים היו בשחור לבן וכמעט ללא איורים" מספרת אסתר, "על קומיקס בכלל לא היה מה לדבר… את החסר הזה הייתי משלימה בעצמי: אהבתי לדמיין את גיבורי הסיפור ולצייר אותם על דף, לגזור אותם ולהעמיד אותם על המדף שלי, בתוך אוניות נייר מקופלות או סתם כתצוגה מתחלפת."

גם ליהודית חוויות משלה… "הספרים שלי – ויש לי ספרייה עשירה מאוד – מלאים בסימוני צבע ובקיפולים שמספרים לי 'את הפרק הזה אהבת', 'את המשפט הזה חשבת שראוי להאיר ולזכור… אני הרבה פעמים מדפדפת, קוראת שוב ונהנית מחדש. 

שתי הסופרות מסכימות שגם בסגנון הכתיבה עצמו חלו שינויים רבים. בעבר הסגנון היה שמרני יותר ואישי פחות, השפה הייתה נמלצת יותר והגיבורים היו אנשים משכמם ומעלה. היום, בזכות המודעות הרבה הסופרים לא חוששים להציף קונפליקטים ולגעת בעצבים חשופים. מצד שני, דווקא בגלל הבשלות והבגרות של הקוראים, יש מקום היום לכתיבה ש"מהלכת על חוט עדין" ומשאירה שטחים אפורים ומקום לפרשנויות. פחות שיפוטיות ויותר "קרדיט" לאינטליגנציה של הקורא.

תמר הורביץ, ה'אמא של 'פונפון חמודון', 'הספר המתוק הזה', הספר החמוד הזה' הספר החכם הזה' '.

שאלו ספרים שנכתבו "פעם". לפני 30, 25, 20 שנה, מהרהרת, .

כשאני פותחת וקוראת בהם בעיניים של היום ושואלת את עצמי: "היית כותבת כך גם היום"? התשובה היא: "כן"! הייתי כותבת ככה בדיוק גם היום!"

אבל, אם אקרא ל"פעם" מה שקראתי בימי ילדותי שזה באמת באמת "פעם" מאד, אוכל לומר שיש הבדלים.  הסיפורים עליהם גדלתי היו מאד דיכוטומיים, תיארו דמויות ב'שחור לבן', איפיונים קיצוניים, תמיד היו הטוב והרע כשהטוב הוא טוב מעל ומעבר (כמעט מעבר ליכולות אנוש להיות כה מושלם) והרע – פשוט נורא. הכי גרוע שאפשר…

מסתבר שספרי נכתבו בתקופת קו התפר שבין שתי האסכולות. אולי אוכל לומר שהיתה חדשנות בסיפורים הכל כך טיפוליים ומיטיבים שהבאתי בספרי. המון סלחנות וראיית הילד כחווה חוויות אמיתיות, נחמדות וגם פחות, אבל, ללא חנוך וללא כל הטפה. לא הנחיה איך או לא להתנהג, וללא מוסר השכל. הילד הטבעי במרכז הסיפור. החוויה שלו במרכז הסיפור. זו לטעמי הדרך לקרב את הילד להתעניינות ולקריאה נכונה.

מובילים את החזרה לנוסטלגיה

הוצאת יפה נוף פלדהיים משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים בחידוש ספרים מהעבר. מדובר בתהליך ארוך ומורכב שאינו מסתכם בהדפסה מחדש: צוות ההוצאה לאור מחפש "בנרות" כותרים ישנים, בחלק מהמקרים עקב בקשה ששלחו קוראים למערכת. בחלק מהמקרים כל מה שקיים הוא עותק אחד ששמור בביתה של הסופרת לאחר שכל שאר העותקים אזלו מהשוק. כדי להוציא את הספר לאור מחדש נדרשת הסכמתה של הסופרת וגם זה לא תמיד קל… "אני עצמי הסכמתי רק לאחר 'דרישת שלום' שקיבלתי מקוראת שממש התחננה לעותק של ספר מסוים שלי" משתפת יהודית.

לאחר איתור הספר וההחלטה על הוצאה מחודשת נרתם למלאכה צוות ההוצאה לאור. בדרך כלל הספרים יזכו לעיצוב חדש ומרענן, לליטוש לשוני נוסף ולהתאמות כאלה ואחרות שישמרו את הטעם הישן והטוב. "יפה נוף ממש מחוברים לקהל ויודעים להתאים את הספרים בהוצאה מחודשת לביקוש ולטעמם של הקוראים" מחמיאה אסתר.

וכך, לאחר מסע ארוך שמתחיל בגעגועים גדולים ומסתיים במכונת הדפוס החדישה, מגיע אל המדף עוד להיט איכותי מהעבר והילדים בני ימינו זוכים לטעום את הסיפורים שכולנו גדלנו עליהם…

לקראת שבוע הספר מציעה יפה נוף פלדהיים בחנויות ובאתר, עשרות ספרים נוסטלגיים במחירים מיוחדים.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

תולעת הספרים מבקרת והפעם: מכריכה לכריכה של מ. קינן רוצה פעילויות לילדים ולמשפחה בקיץ? הרשמי ולא תפספסי שווה ניסיון: DIY מחברת בהכנה אישית/ רבקה גדג' DIY מילקשייק או יצירת אומנות? הכנת נר / רותי היאט DIY הכנת אגרטל מדהים מ…כפיות חד פעמי / אסתי כץ