סיפור שהוא שיעור לחיים / סיון רהב מאיר

שיתוף ב email
שיתוף ב print
זה מסוג הסיפורים שנשמעים כמו אגדה, אבל הוא התרחש באמת. כך סיפרה לי אמש ג'ולי בן זאב מהמושב בית חלקיה:
"לפני כחודש וחצי צלצל אליי אדם מאוד נחמד, כדי להשכיר את הצימר שלנו במושב. הוא הסביר שבגלל הקורונה הם לא חגגו בת-מצווה לבת שלהם, ועכשיו הם מתכננים שבת משפחתית. הוא היה עדין וחביב במיוחד.
כמה ימים אחר כך, בל"ג בעומר, יום חמישי בלילה, התרחש אסון מירון. ביום ראשון בבוקר צלצלה אליי אישה ושאלה אם בעלה סגר איתי על צימר לשבת הקרובה. היא אמרה שחשוב לה שלא אפספס שוכרים אחרים, כלומר שלא ייגרם לי נזק כלכלי, כי הם כבר לא יגיעו בשבת הזו. שאלתי למה, והיא אמרה שבעלה, הרב אלעזר גפנר, כבר בשמיים, הוא נהרג במירון. הייתי בהלם. איזו אישה ענקית. בכינו ביחד בטלפון, דיברנו כמעט שעה. סיפרתי לה איזה רושם טוב בעלה השאיר עליי, וכמה השבת המתוכננת הייתה חשובה לו.
אני מורה לאנגלית. באותו יום לא הצלחתי ללמד אנגלית. כל הכיתה שלי כתבה לגברת גפנר מילות חיזוק, והלכתי לשבעה לתת לה את המכתבים. אמרתי לה שבדרך כלל, גם כשאנחנו לא בצער, אנחנו לא כל כך רגישים לאחר, אבל ממנה למדתי שגם בשיא הצער האישי, אפשר לחשוב על הזולת.
עכשיו, אחרי השלושים, ביקשתי את רשותה לקיים את האירוע. שמחתי לתת את הצימר בחינם, והמון אנשים טובים התגייסו לחגיגת בת מצווה עם מתנות, אטרקציות ואוכל. הרגשתי בשבת האחרונה משהו מיוחד באוויר. גם למדתי שיעור חשוב על מידות טובות, ובמובן מסוים גם קיימתי את מה שהרב אלעזר גפנר ז"ל ביקש ממני".
מתוך החלק היומי של סיון רהב מאיר

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.