אודל קליגר בקריאה לא שגרתית: אמהות, העולם התחרותי פוגש את הבנות שלכן? עזרו להן

שיתוף ב email
שיתוף ב print

אני רוצה כמה רגעים לפני פתיחת שנת הלימודים להעלות למודעות של האמהות נושא שלא מדברים עליו אבל לא מעטות מאיתנו עברנו אותו כשהיינו ילדות.
כל אחד הגיע לעולם עם גנים, גנים מיוחדים של חכמה, של יופי, של איפוק, של יזמות. גם בתוך משפחה אחת יכולים להיות מי שלקח את הגן של הסבא, של הסבתא של הצד השני ומזה נוצרת משפחה.
אבל מה יעשו אותם ילדים וילדות קטנטנים שזכו בגנים…
מהסוג השעיר.
כן, יש חלק מהילדים בבית עם שיער בהיר שזכו בגבות מאוד סטנדרטיות ויש ילדות שכבר בכיתה א' רואים שהן זכו בגן מהאבא למשל או בזה של הסבא…
והאמא המקסימה רואה את הילדה וחושבת 'אוי, א-ברוך. נפלנו עם ילדה שעירה'. הילדה מנסה להגיד לאמא שכל החברות צוחקות עליה שיש לה גבה אחת, שיש לה שפם והמשפט המדהים של כל אמא שמרגישה אשת חינוך הוא 'כשתגדלי, נסדר לך את זה'. למה???
למה?
אמהות יקרות, תעצרו שניה. בבקשה.
אני לא חושבת שאת נמצאת עם הילדה שלך בבית ספר, או בגן או במערכת החינוכית- לימודית. למה ילדה בגילאי צריכה להסתכל במראה ולא לאהוב את מה שהיא רואה??. למה היא צריכה להיות בבית ספר או בכיתה והיא מסתובבת עם בנות שזכו בגנים אחרים והיא צריכה לראות את עצמה עם חד גבה או עם שפם?
אני שאלתי רבנים ואנשי חינוך וביררתי את העניין, אני השבוע, לפני תחילת שנת הלימודים הולכת לקחת את הבת שלי המדהימה למכון קוסמטי. ילדה בת תכף 8 ואני עושה לה טיפול קצר ויחיד.
היא אומרת 'אמא, כולם אומרים שיש לי שפן', ככה היא קוראת לזה. אני לא הולכת לתת לה להתמודד עם זה לבד. אני אמא שלה! אני אקח אחריות.
אז ברחמים.
זה לא קשור לעדות אשכנז או עדות המזרח. יש הרבה ילדות עם פנים יפות ומתוקות והבנות יורדות להן לחיים. אז לא יקרה כלום אם תקחי את הבת שלך למכון ורק תפרידי לה את הגבות היום יש מכשירים שונים לטפל בזה.
כשיגיעו לגיל ההורמונולי בעזרת ה' תחזרו לטיפולים ותסדרו את העניינים…
הרבה שואלות אותי – איך ולמה בדיוק את אומרת את זה?? מה ההבדל בין היום לעבר??
אז חברות, היום אנחנו בעולם מאוד תחרותי ושל נראות וילדות קטנות לא אמורות לספוג את זה שאמהות אומרות להן 'כשתתחתני תעשי מה שאת רוצה' או 'כשתגיעי לגיל 15-16 תטפלי בזה'.
אני מגלה לכן בסוד.
המון מהשיתופים שהעלו נשים בערב תשעה באב, בנושא הבריונות וההשפלות בחברה היו על בנות שצחקו עליהן על הנראות החיצונית שלהן.
אז אמהות יקרות, בואו ניקח אחריות בבקשה. כמה לפני תחילת שנת הלימודים, גשו למכון קוסמטי מורשה (עדיף לא שעווה). זץ אחד או שניים, ותוכלו לתת לילדה להרגיש שווה בין שוות. לא אמרתי צורות והתעסקות לא תואמת גיל. אלא נטו ליצור משהו טבעי ופשוט.
אני אבין את כל המתנגדות אלי – אבל שווה לי להציף את הנושא ולו כדי שילדה אחת!! תזכה שאמא שלה תחשוב עליה קצת מעבר למוסכמות ותבין את הרגישות והסיטוציה שהיא נמצאת בה.
שלכן
אודל

הערת מערכת: לאחר שיקולים רבים החלטנו להעלות את המאמר של אודל שנראה לנו חשוב ומשמעותי למרות התגובות הנסערות שהוא עשוי לגרור.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

21 תגובות

  1. אני בעד פלוס!!!
    תמיד הייתי השעירה של הבית ושעירה של כיתה

    לכל תכנית והצגה אני נקראתי אחר כבוד לשמש תפקיד של האבא או הרב

    איפה היו המורות למען ה'? היה להן נח שאחת עם שפם ופטים… תייצג את גבר בהצגה .
    ברוך ' לקראת התיכון סדרתי את עצמי אבל עד אז היו יכולים להמנע הרבה עוגמות נפש
    וכל זה קרה מחוסר מודעות
    מודה לך מאד בשם כל הבנות שנכנסו רגועות ובטוחות השנה לבי"ס!!

  2. תודה רבה לך אודל האמיצה! כמה שאת צודקת וכל הכבוד!
    אין לך מושג אילו זכויות יש לך על כל ילדה שלא תסבול בגללך!

  3. מבינה מאוד את הנושא, הוא נוגע אלי באופן אישי – הבת שלי עולה לגן חובה והידיים שלה נראות כמו גבר (שעיר) וכבר חשבתי על אפשרות כזו לא פעם.. ואפילו העלתי את הדיון הזה בין החברות שלי.
    אגיד לכן את התגובה שלי ששמעתי את הבן שלי (7) אומר לה "יש לך ידיים כמו של אבא" —
    ת'אמת בהתחלה נבהלתי וכמעט והתחלתי להתגונן בשבילה במיוחד בשל המבט הנפגע / נבהל שלה.
    אבל במחשבה שניה אמרתי לה "את ילדה מהממת!! תראי איזה לחיים מתוקות יש לך, ואיזה אצבעות יפות וארוכות יש לך, השיער שלך חלק ארוך ומהמם וסתם ככה את ילדה מאוד (!!) חכמה. אז בידיים שלך יש קצת שערות, לכולם יש שערות בידיים ולך יש קצת יותר. גם לי כשהייתי ילדה היה שערות בידיים, אח"כ אמהות מורידות.
    לכל אחד יש משהו שהוא פחות מכולם / קצת שונה מכולם – ככה השם ברא אותך כמו שהשם ברא את השני אם משהו אחר.."
    ויותר מזה הוספתי לה – "אני למשל צריכה משקפיים – אז מה שאני יתבייש…."

    תאמינו לי שחזר לה האור לעניים, והדמעות שכמעט פרצו החוצה חזרו למקומם הראשון.

    (כמובן דיברתי בשפה שלה, אך בשפה שלכן אני יכולה להגיד – גם אני מאוד חיוורת, ללא טיפת צבע בפנים, אז נכון שאני מתאפרת, אבל גם לא נבהלת מאיך שאני נראית וכן יצא ללא איפור לפעמים….)

    תאמינו לי שזה היה מסר חזק ביותר (בשבילה, בשביל הבן שלי (יותר חזק מלהגיד לו "לא מעליבים אחרים") וכן גם בשבילי).
    וזה הרבה יותר בונה ומכין אותה למצבים לא צפויים / לא פתירים (הרי אנחנו לא יכולים לפתור תמיד את כל הבעיות… ) ועם המסר הזה היא תתלווה עד גיל זיקנה וכבר מצינו זקנים כשמגיעים למצב של חולשה גופנית (רעד, גיבנת, מקל וכדו' ) הם מאבדים עצמם לדעת ?! השם ישמור.
    והמסר ברור.
    (המסר הזה חדר אלי מתוך ספר של אישה גרושה שדיברה עם הגננת של הבת שלה, להרחיק ילדה מהבת שלה כי היא הרבה משננת באוזנה שהיא מסכנה כי אמא שלה לא מגדלת אותה…
    וזו היתה התשובה של הגננת – "את הרי תצליחי תמיד להרחיק מהבת שלך את כל המלעיגים בדרכה, נשאר לך רק לחזק אותה")

    תודה אודל על הנושא – הוא באמת מרתק, וגרם לי לחשוב שוב פעם..
    באופן כללי זו הזמנות מצויינת בשבילי להגיד לך תודה גדולה!!!
    אני עוקבת אחרייך הרבה (דרך הידברות) כשמעלים לשם חומר שלך אני מקבלת מיל 🙂 ובד"כ מפיצה לחברות שהעניין יכול להיות רלוונטי להם 🙂
    את אישה מדהימה ומלאת אנרגיה. והכי יפה שאת מביאה את עצמך עם הרעיונות הפשוטים שלך – ועושה סדר בהרבה מאוד בתים !
    הרבה מקומות מהבית שלי מסודרים בזכותך כמו הארון אמבטיה, משחקי הילדים, אפילו את המתכונים שיניתי לקלסר בזכותך וכן גם את העצה החכמה שלך עם המגבות אמבטיה יישמתי 🙂
    בטוחה שיש עוד כמה עצות יעילות שלך אני מסיימת – ולא זוכרת את כולם.
    תמשיכי להיות יצירתית עם מעוף… ולהעלות עוד דברים!

    יום מקסים לכולם!

  4. מענייןןןן, אני מבינה את זה לגמרי.. אבל משהו פנימי מזדעק לי…
    — ומה תעשה משהי שהיא שמנה?
    או משהי שהיא נמוכה?
    ומשהי שהשיער שלה מקורזל?
    לא יודעת…
    – מה עם לקבל את עצמי כמו שאני?
    !! בתור אמא אני חושבת שהתפקיד שלנו זה להצליח להחדיר לבת את מהממת למרות …
    קצת צורם לי שבמקום לחזק את הילדה באשר היא
    מנסים להוריד לה, ​
    ומה קורה ב-בין לבין ששוב צומח
    היא תרגיש מכוערת ואפילו אמא שלה מצדיקה את זה !!!
    והילדה מחזקת את הרגישות לעניין (כי אפילו אמא שלה)

    לבן שלי יש לו פצעים בפנים (בן 7), אזמה נרוץ בלחץ למצוא פתרון, אני לא אומרת כדאי לטפל כי זה שונה מכולם ולא נעים\
    אבל צריך למצוא את המקום לחזק את הילד
    באמת אין לזה סוף לכל אחד יש דברים בנראות

    רק אם הגבות שלה יפות היא עומדת במראה ואוהבת איך שהיא נראת?
    או לחזק את עצמי שאני טובה גם ככה
    זה כנראה צריך גם וגם
    מה עם בחורה מאוד בהירה שנראת חיוורת????
    שתתחיל להתאפר
    בכיתה א

    והאף שלי ארוך כמה פעמים ניסיתי להפוך אותו לסולד חחחח
    לא ידעתי אם אצליח להתחתן ככה

    אז במקום לרוץ לנתוחי לייזר
    יותר חשוב שהאמא תלמד את הבת שלה שהיא מהממתת איך שהיא
    ויש לה כישורי אחרים
    וכל אחד עם היתורנות והחסרונות שלו
    וגם ללמד סתם את הילדים לא לשפוט אחרים לפי ניראות

    1. כנראה שאצלך הנושא הזה לא בא לידי ביטוי.
      אי אפשר להשוות חיורון או אף ארוך לשיער כהה!!!
      ואם את צודקת בטענה שלך על זה שצריך לאהוב את המראה איך שהוא ולא לרוץ לניתוחי לייזר, אולי תשאירי גם בחורה בשידוכים ככה?
      אין ספק שאם ילדה סובלת וצוחקים עליה, חייבים לעשות מה שצריך וכמה שיותר מהר! זה פוגע בביטחון ברמה לא נורמלית! אחר כך גם יצחקו עליה שסידרו אותה ואיש לי הרגשה שאת אפילו לא תביני כמה עצוב ונוראי זה יהיה בשבילה.

    2. את יודעת כמה ילד שמן סובל? אבל את זה א"א לפתור עם לייזר או אפילציה. את שיעור היתר ניתן לפתור אז מה, תימנעי מלעזור לילדה שלך כי יש מקרים שבהם א"א לעזור? הבן שלי, שמן, ( לא מדברות אלי המילים המכובסות) ואותו אני אכן מחזקת כשהוא נפגע, כי אין פתרון אחר

  5. ווואוו את אלופה שהעלית את הנושא הזה אני ממש מצדיעה לך!
    ב"ה לא סבלתי מזה אף פעם אין לנו במשפחה גנים שעירים אבל ראיתי בתיכון בנות שהיו ממש שעירות לא זכור לי שירדו עליהן אבל המראה שלהן מפריע ודוחה כן זו האמת!
    למה בחורה בסמינר צריכה להיות עם שפם עבה רבש"ע, את אישה את אמורה להראות נורמלי כמו כל אישה… כואב לי שאין מודעות לזה בציבור כואב לי שצניעות מתפשרת כהזנחה… בחלק מהמקומות.
    לפני שעליתי לט' אחי התארס וביקשתי מאימי לסדר את הגבות (יש לי גבות כמו של אבי הן יפות רק כשמסדרים אותן) אמא שלי חששה ואמרתי לה גם ככה בעוד חודש מתחילה שנת הלימודים מזה משנה? ואימי נעתרה והסכימה אני זוכרת את היום הראשון של פתיחת השנה אני עומדת מול המראה אוהבת את המראה שלי מחוברת לעצמי ובטוחה בעצמי….
    זכורה לי בת בכיתה שהיה ממנה ריח של זיעה לא היה לי את האומץ לבוא ולהגיד שבימנו יש מוצר מדהים וזול שקוראים לו ספיד סטיק אף אחת לא לעגה לה ולא צחקה היינו בחורות בי"ב… אבל הזכרון שיש לי זה הריח שליווה אותה לכל מקום כל כך חבל שרק שבחורה מגיעה לשידוכים מתחילים לשים לב איך היא נראית אני לא אומרת להגזים אבל יש מינימום הנדרש.

    1. כל כך מזדהה ומסכימה איתך!!
      עצוב שצניעות מתחברת עם הזנחה… עצוב שבנות או ילדות שצריכות דברים כל כך מינימליים לא מקבלות אותם משיקולים כל כך לא מוצלחים…

  6. רגע, את אחותי????
    אחותי לפני מסיבת סידור!!! של הבת שלה הורידה לה שפם!
    כן, היא ילדה מהממת!!! בהירה, עם שיער פחם, חבר של אח שלה בן 6 אמר לה- יש לך שפם
    אבל…. עכשיו כשהילדה עולה לכיתה ד' היא לאאאאאאא מוכנה לטפל בזה, נמאס לה, והיא נראתה גרועעע מאודדדד
    והשבןע אחותי לקחה אותה לקוסמטיקאית בתוך בית, פשוטה, ללא ממתינים בתור וכו- והתחילה לילדה ליזר!!! יש דבר כזה
    יתכן שזה לא יההיה לכל החיים אבל ודאי לכמה שנים.
    ואגב, לפני המסיבת סידור היא גם גזרה לה פוני- לטשטוש השינוי בפנים
    המנהלת ל ביה"ס שהוא מאוד שמור ממש מעודדת את אחותי
    ישר כח על הכתיבה, לפעמים אנחנו האמהות לא שמות לב שהדור שונה או שהילדים לא חייבים לסבול כמונו…- בכל אופן אני הדודה…

  7. מסכימה עם זה לגמרי.
    אמנם לא סבלתי מזה אף פעם וגם לא ילדיי, ב"ה.
    אבל כעובדת הוראה אני לפעמים רואה את הילדות האלה שכל הכיתה יורדת עליהן בגלל השפם, או שיעור יתר באופן כללי.
    האמא לא יודעת מזה, אבל הילדה סובלת ממש….

  8. וואו
    פתחתן כאן תיבת פנדורה רצינית!!

    אתן חייבות לקרוא את השיתוף שלי.

    א.
    כילדה גרתי ביישוב חילוני, הייתי שעירה קטנה וחמודה 🙂
    אני לא ילידת הארץ, עם מנטליות עדתית, כך שידעתי שאעשה גבות+ שפם רק… לפני החתונה.

    סבלתי זו מילה עדינה, עד כדי כך שיום אחד כמה שכנות התאגדו יחד ושרו לי ברחוב: "ציירי לך שפם"…

    בכיתי המון בילדות ועד שלא הייתה להורים שלי ברירה עשיתי שפם לקראת כיתה ט'
    וגבות רק במסיבת סיום של י"ב.

    היום אני די הרבה שנים בשידוכים, אז יום אחד שאלתי את אמא שלי בחצי צחוק:
    "נו? רצית שעד היום אשאר קופיפית?" 🙂

    אני בת בכורה ומיותר לומר ששאר האחיות שאחרי לא עברו בכלל את מה שאני עברתי…
    לכל מי שלא בת בכורה, אל תקנאו בבכורות, הן עושות את העבודה השחורה והקשה שאתן מקבלות על מגש של כסף…

    ב.
    כיום אני מורה בסמינר ויום אחד מתקשרת אלי אמא ובביישנות משתפת אותי שהבת שלה שעירה מאוד וכו' ותלמידות בכיתה אמרו לבת שלה שרק המורה X פתוחה ואפשר להתייעץ איתה בעניין ולכן… האמא התקשרה אליי (למי שלא אחזה אני המורה X 🙂 )

    אחרי הסמקתי מיליון פעם, בלעתי את הרוק ואמרתי לאמא:
    "תעשי כל מה שאפשר לעזור לבת שלך היום, עוד שנה שנתיים היא תתחיל שידוכים, ו… זו הנדוניה הטובה ביותר שאת יכולה לתת לה!! ועדיף שעה אחת קודם!! ככה היא תכנס גם לשידוכים עם ביטחון עצמי ושלא נדבר על זה שזה משמעותי היום בפן החברתי".

    הודו לה' עזרתי לה לחפש קוסמטיקאית טובה שעשתה לה לייזר
    היום הבחורונת הזו אמא ל- 2 , מלאת אושר בעיניים ואני יודעת שיש לי קצת זכויות.

    יישר כח לאודל
    ועוד יותר יישר כח ל'קול כבודה' על הבמה החשובה הזו.

    המנוסה 🙂

  9. את ככ צודקת!
    ישלי ואין לי ניסיון .
    אני אשכנזיה.עם גנים אשכנזים. עם תווי פנים מאד יפים.
    אמממה.. ישלנו גן משפחתי של כמעט חד גבה.. אבל מאחר ואני אשכנזיה.. לא ראו את זה.. אפאחד מהחברות לא אמרה לי כלוםם במשך השנים. אני אפילו לא שמתי לב לזה ולא ידעתי מיזה.. זה היה שיער שקוף בין הגבןת…
    וכן.. . הכרתי תתופעה. היו לנו בנות בבית הספר עם גבות מחוברות..
    כשהייתי בת 12. כשהתארגנו לבר המצווה של אחי. אמא שלי קראה לי לחדר לבד. ופשוט עם פינצטה סידרה לי אתזה..
    באותו רגע התייחסתי לזה כמשו טכני..
    רק לאחר שנים ידעתי להעריך את אמאשלי עלזה…
    עשתה את מה שצריך בלי לדבר הרבה.
    וזה ניראלי הכי נכון. אם צריך – אז פשוט עושים אתזה.ובגיל הצעיר, בלי לדבר הרבה..
    כי כשזה בגיל צעיר לא כדאי להתחיל לדבר אתזה יותר מידי.. כשהבת יודעת את האתגר שלה ואין לה ככ מה לעשות עם זה במיוחד שבינתיים זה רק היא בכיתה.. זה לא יוסיף לביטחון העצמי.

    סתם, ישלי עוד אחות שגם היה לה כזה דבר, ואמאשלי אמרה לה בואי נסדר לך אתזה.. והיא פשוט לא רצתה. כשהיתה בכיתה ה'.. אחרי שנה כבר הסכימה.. כנראה שלא הפריע לה…

    1. אני לגמרי בעד! אני בכיתה ה' לקחתי סכין גילוח והורדתי בין הגבות.. ה' יעזור(: עדיף שעה אחת קודם להקדים את הבת בכל ההתפתחות הנשית שהידע והכלים היא תקבל מהאמא איך מתמודדים.. גם בת בכורה אז לקח לאמא שלי זמן לקלוט את הקצב השונה של הדור.. זה בעיני מדהים ויהודי לחנך את הבת להיות בת מלך מחוברת לעצמה עם מודעות להתפתחות שלה בעדינות ובצניעות. במיוחד עם זה רצון שבא מהבת לפני שתמצא פיתרונות יצירתיים כמוני(:(: וכמובן באותה נשימה חינוך לפנימיות ולבטחון עצמי שלא תלוי בדבר ולהתמודות על לעג חברתי, כי אין לזה סוף.. (בגדים, משקל, נעליים, תספוקת וכו וכד) לא מתוך ריצוי חברתי, אלא מתוך חיבור לחן ושהילדה תרגיש נח עם עצמה. בהצלחה ורב נחת יהודי לכל האמהות

  10. מוסיפה שאני כילדה גדלתי בבית שלא דיברו על זה… וסבלתי משיער בפנים… ובאופן כללי משיעור יתר. וגם כנערה אמא שלי לא אמרה לי כלום. לא משהו בסגנון- שתגיעי לגיל כזה וכזה נעשה לך ככה וככה… הייתי עם הרבה אי וודאות ומבוכה סביב העניין הזה. עד היום (בת 32 אמא לשבעה…) יש דברים שמביך אותי לשאול וחבל שלא הסבירו לי בצורה בריאה, פשוטה ומובנית בגיל צעיר…

    1. מזדהה איתך מציעה לך לחשוב על סדנה בנושא זה יעשה לך טוב מכירה מישהי שעובדת בזה ויש לה המלצות מרבנים, הייתי אצלה ואני מודה לה' יום יום על זה

  11. כל הכבוד לך!!!!! משהו היה חייב לומר את זה.
    איתך במאה אחוז, אני ב"ה לא סבלתי מזה אבל אחותי הקטנה כן, ובכיתה ג' אמא שלי לקחה אותה לעשות שפם. למה לא? אם יש אפשרות לעזור לילדה להרגיש טוב עם עצמה ולהפרד מהכינוי "גבר" שהחברות הדביקו לה, אני בעד

  12. תודה אודל שאת כותבת על נושאים חשובים ולא מדוברים.
    ומה עם בן מתוק ויפיפה עם חד גבה? ואם כן, עדיף בגיל צעיר מאוד או לחכות? אין לי תשובה. אבל אני אחשוב על זה ברצינות.

  13. צודקת לגמרי. אני לא סבלתי מכך, אבל בכיתתי ב"בית יעקב" הייתה ילדה "חד גבה" שמררו את חייה ולא הפסיקו לרדת עליה. אותה ילדה כיום היא אשה שלא רק שאינה שומרת מצוות, אלא בזה במתכוון לכל דבר שריח יהדות נודף ממנו. לא יודעת אם רק בגלל הבריונות הכיתתית, אבל לבטח-גם בגללה. מסכימה עם אודל. במקום לשים ילדות קטנות ללעג ולקלס, פשוט נטפל בזה. הרי במוקדם או במאוחר נצטרך להתמודד עם סידור גבות /הסרת שיער לנערה, אז נקדים קצת את במאוחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.