"ואוו מסכנה, איך את חיה בכזה טירוף?" / נעמה

שיתוף ב email
שיתוף ב print

כשפצ'קון הקטן שלנו היה ממש חדש, אי אז בתחילת החורף, ויצאנו לטיולים הראשונים עם העגלה, תליתי על ידית העגלה בקבוקון קטן בצורת תות אדום מלא בג'ל חיטוי לידיים. זה היה נוח ושימושי כשרציתי לטפל בו ברחוב או במרכז קניות בלי סבון ומים נגישים, וכך יכולתי לחטא את הידיים ואז לגעת בו. אני זוכרת איך האחות שמעליו התלהבה מהבקבוקון ו"נידבה" לעצמה ג'ל סמיך כל פעם שעברה ליד העגלה בבית.
היום זה כבר ממש לא רק קטע היגייני של אימא פולניה, או גימיק חמוד לתלות על התיק, אלא מוצר חובה בכל קרן זווית, שכולנו צורכים אינספור פעמים ביום.
בצהרים, כשאני נכנסת הביתה אחרי העבודה והאיסוף מהגנים, הילדות כבר יודעות שדבר ראשון לוקחים את בקבוק האלכוג'ל שעל השיש במטבח ומשפשפים היטב את הידיים, עוד לפני שמורידים את התיק מהגב. מין שגרת חיים חדשה, ובינינו, ברוכה, בלי קשר לקורונה.
אני אוהבת לדמיין, כשאני שופכת ג'ל בנדיבות על הידיים הקטנות, איך כל החיידקים נשטפים ונעלמים… מדמיינת אותם כמו בציורים, ברנשים קטנטנים מרושעים, עגלגלים ועתירי מחושים, והופ, היד נקיה וחפה מכל מבקשי רעתנו המיקרוסקופיים.
אבל מצאתי שימוש נוסף לאלכוג'ל.
מכירות את השיחות הסתמיות האלה, שפתאום במהלכן נזרק אליכן משפט מחליש?? זה יכול להיות ממש בתום לב, אפילו בקטע אכפתי ומשתתף. זה יכול להיות מכוון לאורח החיים התובעני שלכן "ואוו מסכנה את לא שמה לב איך את חיה בטירוף…" ואני לא באה לשלול חלילה את החובה שלנו להיות מודעות לעצמנו, לכוחות ולאורח החיים, ולשנות ולשפר כשצריך, ובהחלט לפעמים טוב שמישהו אכפתי מבחוץ מעיר את תשומת הלב. אני מדברת על משפט כזה שאין מאחוריו רצון טוב או מחשבה. הוא יכול להיות עליי, על אחד מבני המשפחה, הוא יכול לבוא מידידה או קולגה או אפילו האחות בטיפת חלב…. ופתאום אנחנו מרגישות את כל האוויר נשאב לנו מבפנים, מותיר אותנו מרוקנות ועייפות…
אני מביאה דוגמאות מהשלב הנוכחי שלי בחיים שכולל גידול קטנטנים ועבודה תובענית, אבל לכל אחת המשפט הזה עלול לפגוע בנקודה הרגישה שלה. אם זו בחורה בשידוכים, אישה שמחתנת ילדים, מנהלת עסק… ופתאום יום אחד בהיר מישהו מעביר ביקורת, או מעמיד באור לא מחמיא אותך, את סדר היום שלך, מעשה כזה או אחר שלך. לפעמים זה יהיה משפט מרחם, לפעמים מתפלא, ואת מרגישה איך ברנשים קטנים כאלה, ממלאים לך את דרכי הנשימה ויורדים ללב, ושם במשאבות קטנות וזדוניות שואבים ממך את הכוח.
אז אם זה חלילה יקרה, גשי לבקבוק האלכוג'ל שבסביבה, שפכי בנדיבות על שתי הידיים ושפשפי היטב.
את יכולה להגיד לעצמך תוך כדי את האמת, שהרי כלום לא השתנה בעצם, החיים הם אותם חיים, הבחירות שלך הן אותן בחירות שנעשו בשיקול דעתך. המשפחה ותנאי החיים שלך הם מתנות שבורא עולם בחר לתת לך בדיוק כך ולא אחרת, ואת עושה את המקסימום כדי למלא את התפקיד שלך, וזו בעצמה סיבה לעלוץ ולשמוח עד מאוד. שפשפי את המשפטים האלה ממך, חטאי את הלב, את מיוחדת וראויה להערכה. ומשפט כזה או אחר לא ישנה את זה. תסתכלי פנימה, על עצמך, על כל מה שיש לך, ותמשיכי לחיות באושר ובתפילה. לחיות את החיים על כל מה שהם צופנים, לזכור לשלב רגעים קטנים לעצמך כי מגיע לך בהחלט, ובעיקר לחיות בשמחה, באמונה בצדקת דרכך, וכדאי גם עם בקבוק ריחני של אלכוג'ל בהישג יד.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

2 תגובות

  1. וואי כמה שזה הגיע אלי בזמן!!
    אתמול אחת מהנשים בגינה הפכה אותי ללעג וקלס בעיני כולן כי רק אני הייתי עם מסכה

    אבל כמו שאמרת חיטאתי את ליבי סלחתי לה ובקשתי והתפללתי על ישועה שאנחנו מחכים לה

    תודה רבה! חיזקת את ידי ואני שלמה עם הדרך שבה אני הולכת ובדרך שבה אני שומרת על משפחתי!

    ושוב תודה רבה זה היה לי כמים קרים על נפש עייפה!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.