במוצאי שבת מזיזים את השעון אחורה. האם חשבנו על השאלה מה אנחנו מתכננים לעשות עם השעה השלמה שקיבלנו? מדובר במתנה יקרה של 60 דקות שלמות. של 3,600 שניות.
בפרשת השבוע, פרשת "חיי שרה", גם אברהם וגם שרה הולכים לעולמם. מעניין שפרשנינו לאורך הדורות מדגישים תכונה משותפת מעניינת של שניהם – ניצול הזמן. לא רק צדיקוּת או אמונה, אלא פשוט ניהול נכון של לוח הזמנים. זה הבסיס.
על שרה אמנו נאמר שקראו לה שרה מלשון שׂררה – היא מנהלת ושולטת על ימיה, במקום שהם ישלטו בה. כל 127 שנותיה היו "שוות לטובה", כותבים חז"ל, כלומר היא ניצלה היטב כל שנה ושנה. היום, בשפה מדוברת, משתמשים בביטויים כמו לשרוף זמן, להרוג זמן, לבזבז זמן. שרה לא שרפה אפילו רגע אחד.
ועל אברהם נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים". מה משמעות הביטוי "בא בימים"? יש פרשנים שמסבירים זאת כך: הוא בא לעולם הבא עם כל ימי חייו, ויכול להצביע על כל אחד מהם ולומר מה עשה בו. כל יום בחייו היה מלא בתוכן ובמשמעות, עד יומו האחרון. אדם שבא בימים – בא עם כל יום ויום כיחידת זמן מנוצלת לטובה.
אז איך ננצל את היממה שלפנינו, השבת? ומה נעשה עם השעה שקיבלנו במתנה במוצאי שבת?
שבת שלום.
מתוך החלק היומי הנשלח בקבוצות של סיון רהב מאיר
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
5 תגובות
מסכימה עם רבקי
בדור הלחוץ שלנו חשוב לזכור להרפות ולהשאיר גם זמן לנשום ולחיות. ההלחצה הזו, לא מבינה מה הקטע שלה. אני באה מבית שאימא הייתה מאד לחוצה ואסור היה לשבת. לקח לי שנים שנים לתוך חיי הנישואין ללמוד להרפות ולהרשות לעצמי 'להתבטל' רוגע גם שווה משהו
לזוהר תודה על ההזדהות !!
דברייך מוסיפים הרבה חיזוק לנושא.
[ואת גם מלמדת אותנו לא להתייאש גם אם הדבר לוקח שנים…וזה נורמלי שיקח הרבה זמן…אבל זה משתלם…]
רציתי להתייחס למשפט אחד שכתבת, ולהרחיבו, ולרדת לעומק דברייך, וכדלהלן,
"בדור הלחוץ שלנו חשוב לזכור להרפות ולהשאיר גם זמן לנשום ולחיות".
ואכן אדם חייב לתת לו זמן לנשום במנוחה [כמו בשבת]
ולא להגיע למצב שאדם נושם כמו צפור שמעופפת כל היום,
אך אני חושבת שהזמן שאני לוקחת לנשום
אין זה רק הפסקה בין דבר לדבר ובין ריצה לריצה
שהרי אם כך לא עשינו כלום,
וכי נרוץ ונעצור לנשום, ושוב נרוץ, ושוב ננשום,….??????,
אלא שעיקר העבודה היום להתרגל לעשות דברים במנוחה
כגון לברך ברכה במנוחה מילה במילה [כמובן לא צריך להגזים],
לספר סיפור לילדים במנוחה
שהילדים ירגישו שיש לאמא שלהם את כל הזמן בעבורם ויבינו מה זה מנוחה,[מלבד חיזוק הקשר אתם],
[גם כשאני משכיבה אותם לישון וברצוני לצאת מן הבית אחרי כן
אני לא מראה להם שום סימן שאני מזדרזת אלא רק לאחר שאני יוצאת מן החדר
אני מזדרזת והכל כדי לתת להם הרגשת מנוחה… וכמובן גם לי…]
לקנות במכולת במנוחה
לעמוד בתור במנוחה וכו' וכו'
אחרי שמדעני העולם כולו עסוקים כל היום ברדיפה להמציא מכונות שכל דבר בעולם יהא יותר מהר ויותר מהר
הרי העבודה שלנו היא נגד זה [כי המכונות יכולות לעבוד מהר ואפשר להנות מזה אבל אסור לאדם לחשוב שהוא עצמו מכונה]
כי הקב"ה לא דורש מן האדם לרוץ בריצה מטורפת,
הקב"ה אוסר עלינו להיות מטורפים,
הקב"ה רוצה שנדבר את דיבורי התפילה בנחת,
וכן את הדיבורים שאנחנו מדברים עם הסובבים אותנו בנחת,
וכן את ההכנות לשבת וכו' וכו'
הקב"ה ממתין ומחכה לראות איך אנו מעלים חיוך על הפנים להראות לו שטוב לנו בתורה ובמצוות שנתן לנו,
בקיצור בקיצור
"הרוגע זה כל החיים"
והחיים של הרגוע מלאי "זוהר"
תודה לך זוהר
את כותבת ממש יפה.
גרמת לי שמחה, תודה.
תודה על העלאת הנושא של ניצול הזמן,
ראיתי לנכון, לציין כאן, כמה דברים בנושא זה שיכולים להביא תועלת מרובה,
א. זמן התכנון גם הוא זמן מנוצל שהרי ערכתי בו מחשבות.
ב. לא כל בטלה היא בטלה כי סוף סוף אדם הוא לא כספומט שעובד כל הזמן.
ג. לדבר עם חברה על דא ועל הא באופן שנותן הרגשה טובה וחיזוק הקשר גם זה זמן מנוצל.
ד. לא להיות בלחץ… לנצל את הזמן… וגם זה ניצול הזמן… שהרי אני עוסקת כעת… בקניית רוגע וסבלנות…