העולם עצוב אז צוחקים! הסיפורים שמאחורי השירים / חני זיסמן

שיתוף ב email
שיתוף ב print

לכתוב הומור בעילום שם זה נחמד מאד. ככה אנשים לא מכירים אותך ולא יודעים שאת לא אדם מצחיק, ולא שמח, שהעולם לא מצחיק אותך ושאת, ובכן, הרבה דברים אחרים למעט משעשעת.

לפני כמה שנים הוזמנתי להרצות באחד ממרכזי ההשתלמויות. הנושא היה: הומור בהוראה. חברה שלי, כששמעה על כך, פרצה בצחוק. 

אותך? על הומור? זאת בדיחה!

החברה הזו, אגב, ידעה ויודעת שאני כותבת את המדור שירה בציבור. זה לא מפריע לה להמשיך לחשוב שאין לי הומור.

תקרית נוספת ששיקפה לי את אותו הפער, התרחשה מול הבוסית שלי (לשעבר) שגילתה יום אחד שאני, העובדת הרצינית, הלא חייכנית והדי מדוכדכת שלה, היא זו שכותבת את המדור 'שירה בציבור'. 

התגובה שלה היתה, ואני מצטטת, (זה לא משהו ששוכחים):

"את??? אבל את כל כך לא מצחיקה!!! שטויות. אני לא מאמינה לך. את עובדת עלי."

ובכן, אני לא עובדת עליה וגם כבר לא עובדת שם בכלל אבל המסר הובהר. אני לא יצור מצחיק. 

כדי להבין בעצמי את עצמי העמקתי לחקור בנושא ההומור. 

קראתי. וקראתי עוד. ועוד. ולאט לאט הבנתי.

הבנתי את ההבדל בין יצרני הומור לצרכני הומור, (ושאני אולי יודעת לכתוב אותו אבל ברמה הצרכנית אני לא תמיד מבינה אותו. משונה? מסכימה).

הבנתי גם מה בין שמחה לצחוק (אפשר לצחוק בלי להיות אדם שמח. נעים מאד) 

הבנתי מה בין חוש הומור לבדיחות הדעת (אפשר לכתוב שנון ומשעשע ועדין להיות רצינית על גבול חמורת הסבר)

הבנתי גם שהומור נולד תמיד, אבל תמיד מתוך רגשות מורכבים.

מכאב, מתסכול, מכעס, מעלבון, מאבסורד, מחוסר השלמה עם המציאות.

במסגרת התחקיר שלי, שמעתי הרצאה של מישהי שעוסקת בהצחקת אנשים לפרנסתה. 

היא אמרה: במקום שיש שמחה אין הומור. במקום שיש שלימות אין הומור.

האמירה הזו היתה המסמר האחרון בתמונת ההבנה שלי.

הבנתי.

אז אני לא אדם מצחיק והחיים אכן לא משעשעים אותי. 

אבל אולי בדיוק לכן אני מחפשת את הזווית הזו. המשעשעת והאבסורדית. 

טקטיקת התמודדות של עצובים.

כי כמו שאמרה ההיא, הומור, נולד ומתקיים בכל מקום שיש בו חסר, חסרון. או מחסור. 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

3 תגובות

  1. אנשים בחדר המדרגות ברחוב יפו 210, נעמדו לראות מה זה הספר שאשה קוראת בחדר המדרגות…
    מצטערת… לא הצלחתי להתאפק… ונהניתי מכל שיר…
    צל"ש ענק! המון הצלחה! תמשיכי לעשות חיל, לשמוח ולשמח.

  2. הי, חני. התייאשת מהר מדי.
    אפשר להיות גם שמחה….
    אל תדאגי, ההומור שלך רק ישתבח…
    וקניתי את הספר, מחכה לו מאד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.