הסיפורים שמאחורי השירים: היה או לא היה / חני זיסמן

היה או לא היה

כתיבה של מדור במשך שנים הופכת אותך לציידת סיפורים. איזה ציידת? גנבת! עושקת רגעים ומלאימת אירועים לתאבון.

אין ברירה.

אחרת לא יהיה מדור.

למזלי, התברכתי בסביבה משופעת בשגעונות ומבורכת בטירופים (יש הטוענים שזו העין שלי שרואה טירוף בנורמלי, אבל נתעלם מהם ברשותכן) מה שמקל עלי את משימת איתור נושא הטור (יצא חרוז).

כל אירוע, כל סיטואציה, תמונה, מילה, תופעה, הרגזה או הצחקה, כל מה שקורה, שלא קורה, שאולי יקרה, כל דבר הוא פוטנציאל לשיר.

באחד הימים, בהיתי במסך ולא עלה לי כלום. פניתי אל מסמך הרעיונות (יש לי אחד כזה עמוס במילים שכשכתבתי אותן כנראה הבנתי למה אני מתכוונת) וכלום לא דיבר אלי. התקשרתי לאחת ההשראות הזמינות ואמרתי לה, תביאי סיפור.

והיא הביאה.

בעלה נפל, או שנפל עליו, אני כבר לא זוכרת. הוא נשרט ברמה של פלסטר ואשפז את עצמו בבית במשך שבוע ארוך ורווי יגון וייסורים.

אמרתי תודה רבה והלכתי לתרגם את סבלותיה למדור. צרות של אחרים זה כיף.

אחר כך קבלתי טלפון מאמא שלי: למה אני מפרסמת את קלונו של אלוף נעוריי ברבים? ומייל מאחותי שכתבה, אז הוא לא כזה מושלם, אה? וחיזוקים מחברות טובות שעודדו והבטיחו שאני לא לבד. וגיחוכים מחברות פחות טובות ששמחו על גורלן השפיר משלי.

שום דבר לא עזר. לא הכחשות ולא הסברים ולא אמירות ולא דיבורים. כלום.

המזל הגדול הוא שלאיש לא ממש אכפת וכשהוא נשאל במקרים כאלה ואחרים הנכון הוא אם לאו, הוא עונה, מה שאשתי אומרת.

ואני, אחרי שלמדתי שחבל לכלות את זמני בהכחשות, אומרת, אכן מעשה שהיה.
שאולי היה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מחשבות מדברות / א. צ. מטלטל: החלטתי שאני פשוט מפסיקה עם זה! מלאכים של מטה /אפרת צ. נמאס לי כבר שהכל נוצץ אצלכן / ללי טור תגובה: תפילת העוקפת / אפרת