אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב.
אֲנִי רוֹצָה לֹא לְפַחֵד לִכְתֹּב.
לִכְתֹּב אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי,
אֶת הַתְּחוּשׁוֹת, אֶת הַכְּאֵבִים,
לְהָעֵז לִתְלוֹת אֵת הַכְּתִיבָה הַזּוֹ עַל הַחֶבֶל בַּחוּץ.
לֹא לְהַשְׁאִיר לְעַצְמִי, בְּתוֹךְ הַבַּיִת,
וְלַחֲתֹם
לַחֲתֹם עַל הַדְּבָרִים,
לֹא בְּשֵׁם עֵט,
לְסַפֵּר לָעוֹלָם אֵת מָה שֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת,
זֶה חָשׁוּב מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ,
חָשׁוּב מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁיַּחְשְׁבוּ עַל הַדְּבָרִים,
יְהַרְהֲרוּ בָּהֶם.
וְאִם יַעֲלֶה בַּקּוֹרֵא כַּעַס, זִלְזוּל, אוֹ חֹסֶר הַסְכָּמָה?
יִתָּכֵן.
אֲבָל בִּשְׁבִיל מִי שֶׁהַקְּרִיאָה תָּנִיעַ בּוֹ מַשֶּׁהוּ
אֲפִילּוּ קַל,
תִּגְרֹם לְשִׁנּוּי, אֲפִילּוּ מִזְעָרִי,
פְּעֻלָּה שֶׁיִּפְעַל בְּעִקְבוֹת,
צַעַד קָטַן שֶׁיָּבִיא עִמּוֹ צְעָדִים רַבִּים,
אַדְוָה שֶׁתִּצֹּר מַעְגָּלִים, מַעְגָּלִים
וְעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה טוֹב יוֹתֵר, כִּי מִישֶׁהִי אַחַת,
כָּתְבָה בְּאֹמֶץ,
דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב.