"עם ישראל חי" זה לא רק שיר או ביטוי, זו מערכת ההפעלה שלנו. והפסוק הראשון של פרשת השבוע, פרשת אמור, מסביר את המנגנון הזה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו".
עד לימינו, עבור הכהנים, המוות נחשב לטומאה. לכן הם לא נכנסים לבית קברות ומתרחקים מגופה של אדם מת. פרשנינו מסבירים שהכהן היה המנהיג הרוחני של העם במדבר, הוא הדמות שמחנכת את הציבור. הוא מלמד אותנו לא לשקוע בפולחן המוות. עלינו להתרחק מתרבות הפירמידות של מצרים שבה חנטו אנשים במקום לקבור אותם.
וגם בימינו – צריך להילחם בתרבות שמקדשת מוות ושאצלה הטרוריסט הוא "שאהיד", קדוש. להבדיל מאויבינו, אצל המורים הרוחניים שלנו – העיקר הוא החיים. צריך לפעול, לעשות, לבנות, לדבוק בחיים.
הנה רק שתי דוגמאות לכותרות בישראל השבוע: החטופה אלמה אברהם ששוחררה מהשבי בעזה והצליחה להתאושש לאחר שהייתה במצב קשה, חובקת במזל טוב נינה חדשה. וגם: חתן התנ"ך אביתר בר-גיל ניצח בחידון העולמי כשבידו ספר התנ"ך שנתן לו מנהל בית הספר שלו, רס"מ יוסי הרשקוביץ, שנפל בקרב. נלחמים ברוע, ומוסיפים טוב. העיקרון הזה שפותח את פרשת השבוע נכון עד היום: עם ישראל חי, ומקדש את החיים.
בשורות טובות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
