"היה לי ליל סדר לא-משהו, וכל החג היה לחוץ ועצבני, אני מרגישה שפספסתי את החג", כך כתבה מישהי, ונזכרתי שפעם שמעתי משפט יפה:
ההרגשה שלנו היא לא המדד לערך של קיום המצוות.
גם אם לא הרגשנו התרגשות מיוחדת בליל הסדר, קיבלנו בלילה הזה מטען רוחני גדול שמשפיע עלינו ועל כל העולם: אכלנו מצה, מרור, ארבע כוסות, שמענו את סיפור יציאת מצרים. גם אם לא היינו ב"אורות", האוצר העצום הזה הפך להיות חלק מאיתנו ונספג בנשמה. בכל פירורי המצה וטיפות היין יש מינון מדויק של אמונה ותקווה ומשמעות.
התפילות שלנו על החטופים ועל המצב ועל כל עם ישראל, המילים שאמרנו מההגדה אפילו אם לא השקענו בהן מחשבה מיוחדת, עצם העובדה שזכינו לשבת לשולחן ליל הסדר בלילה הקדוש הזה (השנה אנחנו יודעים כמה זה לא מובן מאליו!) – כל זה חשוב, כל זה נחשב.
וגם עכשיו יש לפנינו דבר גדול ביותר – שגרה. רוב החיים הם לא תפילת נעילה ולא ליל הסדר. הנביא זכריה כבר אמר: "מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת", כלומר, לא כדאי לזלזל ולבוז לימים "קטנים". כל יום של אחרי החגים הוא גם קדוש.
בהצלחה. בשורות טובות. אחרי-פסח שמח.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
