מאוד לא נעים לקרוא את הפסוקים האלה בפרשת השבוע: לצד ההצלחות וההתקדמות, הפרשה מתארת איך הדור שחווה על בשרו את יציאת מצרים – עדיין מבולבל. לא משנה כמה ניסים וכמה חסד מקיפים אותם, ברגעים של קושי, הם נופלים, טועים ומתלוננים. הם מגיעים למשברים קשים, עד כדי געגוע לחיים במצרים.
למה בעצם לא למחוק חלקים כאלה מהתורה? למה לא "לשפץ" אותם קצת? פרשנינו מסבירים: אסור לזלזל בנפילות האלה. גם האירועים הקשים הם חלק מהתורה הקדושה. עד כדי כך שזו ממש מצווה ללמוד את הסיפורים האלה – כדי ללמוד לקח.
המסר עבורנו ברור: יש בחיים של כולנו כשלונות ונפילות, ברמה האישית וגם הלאומית. לצערנו, מאז שמחת תורה לא חסרות דוגמאות. השאלה היא מה עושים איתן. במקום למחוק את העבר, צריך ללמוד מהטעויות ומהחטאים שלנו. להפוך אותם לתמרור אזהרה, למקור של כוח שיכוון אותנו בעתיד.
ואכן, מתוך הנפילות בפרשה – המסע של העם ממשיך ומתקדם. גם המסע שלנו. בהצלחה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
