יום רביעי

|

|

19/02/2025

לאישה החרדית

|

|

|

19/02/2025

|

יום רביעי

כשהולכים לאיבוד ורוצים לברוח מהבית | חני רחמין

אימהות ונשים רבות מתמודדות בקושי רב עם משימות חייהן ולפעמים הקושי הוא בלתי נמנע, כמו משפחה גדולה במיוחד שחיה בבית קטן ובלתי מאפשר שהופך את ההתמודדות לחסרת פתרון. תחושת הרצון לברוח קיימת ולא ניתן להתכחש לה, אז מה עושים ברגעי משבר שכאלו?
כשהולכים לאיבוד | קרדיט: shutterstock

נשים רבות מתמודדות על בסיס יומ-יומי עם אתגרים לא פשוטים במסגרת התפקוד הבסיסי. כמו רבות וטובות מנשות ישראל, אנו נושאות על כתפינו תחושות עומס, מחויבויות וקושי המאפיינות נשים רבות הנמצאות במצב הישרדותי. כמו כן ישנן לא מעט אימהות אשר בורכו במשפחה גדולה יחסית ומאידך במעט מאוד שטח בבית, מעט מדי פתרונות אחסון. אין ספק שהנתון הזה תורם לא מעט לתחושת המחנק והרצון הלא מדובר, לברוח – אל עבר מציאות אחרת.

במקום ללכת לאיבוד – אנחנו צריכות ללכת לעיבוד!

אני לא אוהבת להשתיק רגשות. לא משנה כמה אנשים יגידו לך תגידי תודה שיש לך (הרבה) ילדים, כמה אנשים לא זוכים לפרי בטן או שאת צריכה לשיר כל בוקר על כך שיש לך בית לגור בו, יש יש אנשים באפריקה שאין להם קורת גג, בגד ללבוש או פת לחם לאכול, כשקשה לנו – פשוט קשה לנו! אל תנסו למזער לנו את הקושי לספר לנו כמה אנחנו לא בסדר כי אנחנו לא קופצות עד הגג משמחה. הקושי קיים והוא רוצה לקבל מקום והכרה. כמה נשים נמצאות במצב דומה אך משדרות לסביבה שהן חזקות ומצליחות בזמן שהן רחוקות מלהרגיש כך באמת. מדוע?! מה מונע מהן להודות שיש קושי?!

חשוב שנזכור כי אנשים חווים קושי מרגע לידתם ועד נשימתם האחרונה עלי אדמות. לא משנה עד כמה נתאמץ, אין לנו כל אפשרות להוציא את הקשיים מחיינו. הקשיים תמיד היו, הווים ותמיד יהיו. במקום להילחם בקושי, לברוח ממנו, לנסות להסתיר, להדחיק, להתעלם ולהשתיק את קיומו, אולי נכון יותר לקבל את המציאות הזו ולראות כיצד ניתן לחזק את עצמנו בהתמודדות מולו?! 

החיים תמיד יזמנו לנו אתגרים. תמיד. ובמקום לברוח וללכת לאיבוד בחיי היומיום, הקשיים הללו מזמינים אותנו ללכת לעיבוד = לבצע עבודת מידות. לשנות את עצמנו מולם. עלינו לזכור שבורא עולם מדויק מאוד בכל דרכיו, ובמיוחד בכל האתגרים והקשיים שהוא מזמן אלינו. כגודל הקושי כך גודל עוצמות הנפש שבורא עולם נתן לנו. הרי למדנו לדקלם בעל פה אי שם בילדות ש"אין אדם מקבל ניסיון מבלי לקבל את הכוח לעמוד בהם" אך בבגרותנו משום מה אנו מתקשות להעביר את הרעיון הזה, הלכה למעשה, לחיי היום יום שלנו.

 

בואי ננסה לפרק את זה.

דבר ראשון, כתור אמא אנו מנהלות בית. וזה אומר שיש לנו אוסף אדיר של משימות שאנחנו אחראיות על ביצוען, הן במו שתי ידינו והן בלהאציל סמכויות – להעביר אותם לביצוע על ידי אנשים אחרים בבית. בדיוק כפי שמנהלת מצליחה, מקדישה זמן לבחון את העסק שלה, מה עובד ומה לא, ויודעת לבהר מצבים מורכבים ולהורות לכל אחד מהעובדים את תפקידו, כך גם כל אחת מאיתנו זקוקה לזמן דומה. להתבונן רגע מה קורה, מה עובד, מה לא ולמה. ובעיקר לחשוב ולתכנן מה עושים עם זה.

ייתכן וזה הצורך הלא מיושם שנשים מרגישות כשהן רוצות לברוח. הרגשה שהן צריכות להתמודד עם הכל לבד, שהכל גדול עליהן, מעבר ליכולתן ובצדק. סוג של קרב אבוד מראש. משחק מכור של כישלון וודאי. לא כולם מכירות בצורך לעצור לכמה רגעים ולבחון מה קורה לך בחיים ולהתמודד עם זה בכנות. לא לכולן יש את המיומנות לבצע מעקב, תעדוף, לבחון מה יש לבצע לפני מה, מה יכול להתבצע על ידך בלבד, ומה על ידי מי מבני הבית, גם אם זה לא יהיה ברמת הניקיון או הדיוק שלך. לא לכולן יש את היכולת לקחת את המורכבות הזו של היומיום ולסדר אותה מחדש.

בדיוק כפי שחשוב שתכירי בעומס החיים, במשימות הרבות ובדרכים לביצוען, כדאי להכיר אף בקושי! וייתכן ותגלי שהוא יותר מקושי אחד. האם הקושי שלך הינו רק הטכני של הבית הצפוף? חוסר במיומנויות טכניות? אולי הקושי הוא באווירה ביתית? בצורת התקשורת בין בני הבית? אולי במצב חשבון הבנק? ערכי רשימה! תני לקושי ביטוי ומקום. אל תשאירי אותו ברמת התחושה הלא ברורה שתוביל להרגשת מחנק בגרון. העבירי את כל אלו אל הדף. ייתכן ותגלי גם קשיים מהעבר שמלווים אותך בהווה, או חששות מפני העתיד שטרם הגיע.

דבר שני, קחי נשימה עמוקה, תפחי לעצמך על השכם והכירי באומץ שלך לבצע מלאכה כה מורכבת. דרוש לא מעט כנות ואומץ כדי "להסתכל בפחד בעיניים". המעניין הוא שכאשר מבצעים את הפעולה הזו, משהו פנימי נרגע ואז בהחלט ניתן לטפל בקשיים בצורה מיטבית. תוכלי להבחין בין קשיים טכניים שיש לטפל בהם ברמה הטכנית לבין קשיים מסוגים אחרים אשר יש לתת להם מענה בהתאם לסוגם.

דבר נוסף, מהם היכולות שלך? האם את מודעות לטוב שבך? לתכונות החזקות והכישרונות שבורא עולם חנן אותך בהם? זכרי שתעוצמות נפש מתגלות דווקא מתוך הקושי! כל אחד מהקשיים שעמם את מתמודדת בא כדי לפתח בך משהו. האם את יכולה לראות את זה?! כשאת מביטה בביתך הקט והומה, האם את יכולה לראות מה מציאות חיים זו באה ללמד אותך? כשאת מביטה במצב חשבון הבנק, במקום לברוח, האם תוכלי לשאול מה זה בא לפתח בי? עברי קושי קושי ושאלי את עצמך איזה עוצמת נפש חדשה, הרגל חדש, מיומנות טכנית או שינוי מעצים את הולכת לפגוש בהתמודדות הזו?!

מטרת גישה זו היא להחזיר לך את העוצמה לחייך. אינך צריכה עוד לברוח. הרי יש בך את כל הידע והכוח שאת זקוקה לו. הוא גלום בך ונסתר, ועליך לגלות אותו ולהביא אותו לידי ביטוי. הקושי הוא רק אמצעי לעזור לך לבטא אותו בחיי היומיום שלך. הקשיים אינם נועדו להחליש אותנו. ההיפך הוא הנכון! הרי את מכירה הכי טוב את מציאות חייך ולכן כל התשובות הנכונות עבורך קיימות אצלך בלבד. גם אם תפגשי את הנפילות והאכזבות, זכרי שאלו חלק בלתי נפרד מהחיים וגם הם מתוכננים מאיתו יתברך. בכל בוקר, כשאת פוקחת עיניים, זכרי שיש מישהו שם למעלה, שמאמין בך וביכולות שלך, והראיה, שהוא החזיר לך גם היום את הנשמה.  

 

חני רחמין

קאוצ'ינג לאימהות ונערות 

[email protected] 

מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים