היום הוא יום השיבוש הישראלי.
תחשבו, אם רק יכולנו האימהות,
לקבוע לנו יום שיבוש
משלנו, איכותי
כזה שיוכר בדרגים הגבוהים.
ליום הזה נוכל להגיע עם כל הכאבים,
כמו שאנחנו, עם כל החסרים
ביום הזה נספר על הטרפת,
על הדמעות שאנחנו אוגרות כבר שנים
אל תוך הכרית והשמיכה העוטפת
ואם לא יראה לנו, נוכל להזיז מהמסלול
כל רוכב שאינו מוצא, את חיננו התלול
נוכל לחסום את הדרכים שמובילות אותנו לתהום
לעצור את הרמזורים שהכתיבו לנו בנפש,
ולא מובילים אותנו לשום מקום.
ביום הזה, גם המשטר הכי קשוח יהיה סובלני
יכיל את הגעש המתפרץ, את החוק המיתירני
ביום הזה, יום השיבוש הלאומי,
נעלה כולנו על גשר איילון
נספר לעולם הזה, את האני,
את הלילות חסרי השינה, חסרי החלום
נשים שכל מבוקשתן הוא להשיב מחטף שארע
את הרגע ההוא שהכאיב, שסיפר להן שיש גם רע
ביום הזה יום השיבוש הנשי,
לא יהיו שאלות, רק תשובות
ובסוף היום יהיה השיא –
בו כולם יגידו, שאנחנו הצודקות