אומנית החול ציבי וקסמן: "החול הוא גמיש ואיך שאני מזרימה אותו הוא זורם…" | צפו בהדגמה המרגשת | מיכל ירושלמי

"בגיל שנתיים הבאתי לאמא שלי ציור שציירתי – כמו ספרה 8 כשהצד השני הוא משולש ואמרתי לה שציירתי דג ונראה לי שמאותו רגע ידעתי שאני הציירת הכי גדולה בעולם", תוחקת ציבי וקסמן, מי שמביאה לעולם יצירות אומנות סיפוריות בציורי חול. "תראי מה זה כח של אמא וכמה אפשר להעצים את הילד במילים. מאז ומתמיד הייתי אומנית בחול, ציור בחול, והיום אני גם מטפלת רגשית שזו אומנות הנפש והציור בחול זו שפה אומנותית לכל לב ולכל מדינה בעולם, אני מציירת בכל השפות גם בלי להבין את השפה"

"אין ספק שהגעתי לאן שהגעתי היום בזכות אנשים שהאמינו בי, הראשונה זאת אמא שלי וגם מורות שהיו מוציאות אותי משיעורים ומבקשות את עזרתי בתפאורה וציורים, כאילו שידרו לי שסומכים עלי מגיל 0 בתחום, בכיתה ח' ציירתי את התפאורה להצגת סוף שנה וגרמו לי להאמין בעצמי שקיבלתי מתנה אדירה מהקב"ה.

"האומנות מבחינתי זו הגלידה של החיים, אנשים מאותגרים מהחיים, והנה יש להם זדמנות להנות ממופע מרגש ומלא במסרים שנכנסים ללב וזה חזק ממני ומכל אחד

חלק מהתחומים שלי היו, שהייתי מרקידה עם נעלים קפיציות ותופי מצעד וגם בונה דברים בתלת מימד, הגיע הגיל והקורונה הכריע, החלטתי להפסיק עם ההרקדות והעברתי את השרביט לביתי הנשואה שאוהבת את התחום, היום כשאני סבתא שנראית מליון דולר, אני לא מפחדת לקפץ, אבל לכל דבר יש את הגיל שלו

וכך לפני 4 שנים עשיתי הסבה לקאוצ'רית ואני מטפלת בתחומי מגע וכאלה אבל אתהציור בחול אין ספק שגם אם אהיה עשירה אני לא אפסיק זו שליחות שאני לא יכולה להפסיק איתה היא מתאימה לכולםםם.

"החול הוא גמיש ואיך שאני מזרימה אותו הוא זורם לכל מקום ומה שמדהים שמזמינים אותי לחברות גדולות כמו:הייטק ותעופה וכל מיני טקסים רשמיים שלכאורה הם בלי רגש, וה10 דק' בתוך האירוע נותנים ככ הרבה רגש ,פעם אחת עשיתי מופע לאירוע ממשלתי מטעם משרד החקלאות ובסיומו ניגש אלי שר החקלאות ואמר לי אני חי חקלאות ונושם חקלאות אבל מעולם לא חשבתי שאתרגש מחול, אפקט אדיר".

"שאלת השאלות, תמיד שואלים אותי איך הספקת את כל זה עם הבית וילדים? קודם כל התחתנתי מאוד צעירה בגיל 18, גידלתי את ילדיי בנחת וקצת ציירתי קישוטי קיר לגננות ואת הקריירה פיתחתי כשגדלו. היום במבט לאחור כאדם בוגר אני עדיין חושבת שעבדתי יותר מידי, למרות העזרה מהבנות שלי, אני עדיין חושבת שאמא צריכה להיות יותר בבית והיום הילדים הנשואים גרים מחוץ לעיר ובמשך השבוע אני במרוץ, אבל שבתות מתארחים אצלי אפילו 2 זוגות ולפעמים שבת שכולם מגיעים ואז כולם עוזרים ובשבתות רגילות אני ממלאת את הפריזר לכמה שבתות וכך אני יכולה לנחות ביום שישי אחרי שבוע הופעות ואני שולפת מהפריזר ורק מכינה סלטים חיים ולצד זה אני אוהבת שבתות מפוארות ומתוכננות ובעיקר-בעיקר גמישות מחשבתית וזרימה בחיים, גם אם היה לי עומס גדול, מגיע ערב שבת אני אקנה או אתפשר על הרמה, אף פעם לא ארגיש לא בנוח. העיקר הביחד, אחרי עבודה קשה אני רוצה להנות מהנחת, מהילדים והנכדים.

"פעם שאלו אותי בראיון האם אשה צריכה להשתמש בתחבבים שיש לה? חד משמעית כן! במילה תחביב אפשר לראות את המילים חייב ואת המילה חביב, אני חושבת שכמו שהקב"ה נתן לנו את התחושה של שובע ורעב לאוכל, הוא נתן לנו גם תחושת רעב לתחביב / כישרון, ואנחנו חייבים להשתמש בזה ולעצור מידי פעם למימוש כך הוא הרבה יותר חביב, ברגע שאת לא מסופקת את פחות נחמדה לסביבה שלך.

"לאומנות יש כח מטורף לשמח אנשים ולהיות הקינוח המתוק לחיים מתוקים, אני קוראת לציור בחול להפוך חול לקודש.

והיום אני משלבת את הציור בחול עם הרצאות בעולם הטיפול והרגש כלומר הרצאות שמבחינת מלל הם קצרצרות אבל מציירת ושמה שירים שמעצימים ועוזרים לקליטת המסר, הרצאה עוצמתית כך שהשליחות הולכת ומתעצמת"

"יש לי המון סיפורים של אירועים בלתי נשכחים, אחד מהם להופעה בדינר של ישיבת מיר בווינא ליום אחד בלבד. הגעתי ולא הגיע הציוד שלי, לא הבגדים ולא השולחן חול, עברנו ממקום למקום לחפש חול ולא מצאנו ופתאום קלטתי שאפילו את החול בארצנו אני צריכה להעריך. תמיד שואלים אותי אם זה חול מיוחד, אז אני אומרת שזה חול של ארץ ישראל. אז עליתי על הבמה וסיפרתי להן מה עברתי והמופע היה מיוחד ועוצמתי ממש!! אבל גם מאתגר להתנהל עם חול של חו"ל ועם בגד אחד…

"פעם אחת הגעתי למופע וכשהורידו את השולחן חול מהרכב הוא נשבר ותוך שניה אילתרנו שולחן כלשהו והיה בסדר…"

"זו שאלה שמבחינתי שואלים אנשים כמוני מלאים באנרגיות עד גיל 30 אבל בגיל 40 כבר הבנתי, שאני לא צריכה להמשיך לרוץ אלא להנות בלי אטרף, אני נהנית מההווה ונותנת להקב"ה להוביל אותי לעתיד טוב יותר, מתוך בריאות ועוצמות – להמשיך הלאה זה מבחינתי רוגע פלוס! אומנות היא הדרך וגם היעד בעצמו!

"יוצא לי לעשות המון קידוש השם כמו בטקסים של הצבא וימי זיכרון וכו ואנשים מרימים גבה, 'לא חלמנו שאת חרדית…'

"עוד נקודה מענינת שבתור ילדה גרתי בנתניה על חוף הים והייתי יכולה בכיף לרדת מהבית ולהיות בחול אבל לא אהבתי חול והיום כשאני סבתא חזרתי 'לשחק בחול' והתאהבתי בו.

"פעם חול לא היה מתקרב אלי לפתח הדלת, הילדים ידעו שחולצים נעלים בכניסה לבית והנה התידדתי עם החול והמסר שלנו שהכל מתחיל בראש, הרבה פעמים אנחנו מחילטים שלא בא לנו על משהו וזה לא טוב לנו וברגע אחד שאנחנו משנים את דעתנו זה פצאום מתאים לנו, הכל בראש:)

ודבר נוסף ואחרון, כשאנחנו מסתכלים על הנוף אנחנו לא רואים חול, ולא רק שלא רואים, אלא דורכים עליו ורומסים אותו, אני אוהבת לקחת את זה ולהקביל לאנושות, יש לנו אנשים שהם חזקים וישר רואים את היופי שלהם כמו הפרחים ויש כאלה סוערים כמו הים ויפים כמו השמים ויש גם אנשי חול, שקצת נרמסים ולא רואים את היופי שלהם, וכמו שאני זכיתי להביא שולחן עם אור ולהניח עליו את החול וליצור יצירות מדהימות ולהאיר על החול, כך כל אחד ואחת יכולים להפוך את הלב שלהם לשולחן אור מול אנשי החול ולהאיר לאנשים הללו ואי אפשר לדעת כמה הכוח הזה שלך, ישפיע על הדורות הבאים, על נפש שאת הארת והעצמת… זה תוכן שאני מוסרת בכל אחת מההרצאות ומסיימת בשיר ניגון העשבים".