מי היה מאמין שהחיסול של מוחמד דף לא יהיה הכותרת הראשית, כי ינסו לחסל את דונלד טראמפ… הראשון, כך נקווה, אכן חוסל והעולם נקי וטהור יותר. השני, ברוך השם, רק נפצע קל, אבל טלטל את ארצות הברית. הנה כמה מחשבות ונסיון לעשות סדר.
כשמרגישים שהעולם משתגע, שהכול מטלטל, הולכים אל המקור. פרשת השבוע החדשה מזכירה לנו שהסיפור גדול ועתיק מאוד.
פרשת בלק מספרת על המלך בלק שרוצה לקלל את עם ישראל, ושוכר לשם כך נביא ושמו בלעם. בלעם לא מצליח, פעם אחר פעם יוצאות לו מהפה רק ברכות. זו פרשה עמוקה, אבל הנה כמה מסקנות עליה ועלינו כעת, בגדול:
* יש מאבק תמידי בין טוב לרע. לפעמים הוא גלוי ופיזי, ולרוב הוא נסתר, רוחני.
* אויבים שלנו מנסים להרוס לנו במקום לבנות לעצמם, העיקר עבורם הוא לפגוע בנו ולהתנהג באלימות. כמה מוכר.
* יש משמעות לתפילות, לברכות, לדיבורים, למילים שאומרים. המלך בלק ממש מתחנן שיגידו עלינו מילים רעות. הוא יודע שזה משפיע, שזה חשוב.
* זה מדהים, כל הפרשה מתרחשת כשעם ישראל לא יודע מכל הדרמה הזו. אנחנו לא יודעים מאיזה דברים אלוקים מציל אותנו בכל יום, כשאנחנו חיים את חיינו. הפרשה מזכירה שאין לנו מושג מה קורה מאחורי הקלעים – מה מתוכנן, מה מסוכל, מה עלול היה להתרחש, מה כמעט קרה. זו גם הזדמנות להודות לרבים מאנשי הדממה הנסתרים שעמלו, למשל, על החיסול הזה.
* ולבסוף – שיתקיימו בנו הברכות היפות של בלעם: "מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר", כלומר: מי שבצד שלנו, של האור והברכה, הוא מבורך. מי שלא – מקולל וארור. העולם מתחלק בין אור לחושך, ואנחנו בחזית של האור.
* וגם, שתתקיים הברכה המפורסמת מהפרשה על הקיום היומיומי שלנו, גם בימים מטלטלים בין החופש הגדול לבין הדרמות העולמיות, ברכה על הבתים והמשפחות, על בתי הכנסת, על הלימוד, על שגרת חיים ברוכה: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
בשורות טובות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
