אני תמיד אומרת, שבמשפחה מתהווה בפרק ב', הוווליום מוגבר ממש וכל מיני סוגיות רגילות של משפחות בזמנים רגילים כמו – החופש של הבנות שנמצאות בבית, הבין הזמנים של הבנים שתיכף מגיעים, חופשה משפחתית – מצבי חיים שאמורים להיות זורמים ומהנים – בפרק ב' יכולים להיות מאתגרים וליצור משברים.
נוסף לכך – המצב. איך להתמודד איתו. המצב מכניס את כולנו למצב חוסר ודאות, חוסר אונים ודריכות יתר. אנחנו צריכים להיות המבוגרים האחראיים שמנהלים את המערך המורכב הזה אבל לפעמים ממש צריכים שמישהו יהיה המבוגר האחראי גם בשבילינו.
אז איך מתמודדים? קודם כל נזכור – שהמחשבה שלנו יוצרת את המציאות. ברור שלא אנחנו יוצרים את אירועי החיים מחוצה לנו אבל המחשבה שלנו תקבע איך נגיב אליהם. ולכן מחשבה של יאוש, של חוסר תקוה, תשפיע מיידית על הגוף שלנו – חוסר אנרגיה, על הנפש – מדוכדכת, נטולת כוחות וסבלנות ותיצור בשטח עימותים שיחזקו את התחושה שלנו שלא נצליח להתמודד במשפחה המיוחדת שלנו עם המצב.
בחוץ אנחנו במלחמה קיומית. המלחמה היא על החיים של כולנו, על הבית שלנו אבל המלחמה היא גם מלחמת תודעה – לא רק במובן של לוחמה פסיכולוגית – הפחדה וכו' – אלא במובן של תודעה רוחנית – אמונה וביטחון – מי מנהל את העולם, מה תכלית הבריאה, לאן אנחנו הולכים ומתקדמים. התודעה שלנו קולטת גם את הצד השני – יצר הרע מבקש להחליש אותנו ולכן מה שאנחנו מתמקדים בו גדל – מתמקדים בתרחישים קטסטרופליים? זה גדל בתוכינו, מתמקדים באמונה וביטחון? יש לנו רגעי שלווה.
אפשר להתייחס לימים האלה כימי קטסטרופה או כימים שיש לנו הזדמנות לחזק את המשפחה המתהווה שלנו, להיות בתפקיד שלנו כהורים – כאלה שמנווטים את הספינה. כשאנחנו בתפקיד – אנחנו מתפקדים טוב יותר. כל אחת מאיתנו יכולה לדמיין בעיני רוחה – מצב בו כעסה, או היתה עצובה מאד, או מוטרדת – ואז היתה צריכה לשים על עצמה את הכובע של העבודה שלה – מורה, גננת, מזכירה במשרד – לא חשוב מה – בד"כ כשאנחנו שמות את הכובע – אנחנו מתפקדות טוב יותר. זה מאפשר לשים בצד את מה שמציף אותנו. גם כאן – יש לנו תפקיד כהורים שאחראים על המערכת. עצם הידיעה הזו כבר מעניקה לנו כוחות. אז אנחנו רוצים לעשות את זה גם כאן ועכשיו.
ואני רוצה להביא לכאן חוקרת בשם לוסי הון (Lucy Hone) היא מציינת 3 דרכי חשיבה ופעולה מרכזיות המאפיינות אנשים בעלי גמישות וחוסן נפשי גבוהים.
לדבריה, שלוש הדרכים הללו מעשיות, זמינות וקריטיות להישרדות במצבים קשים:
1. אנשים בעלי גמישות וחוסן נפשי גבוהים מבינים שסבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים ושדברים לא נעימים קורים."החיים הם ניסיון"
כשמשהו כואב, מאתגר, עצוב או לא רצוי קורה בחייהם (לדוגמא: מוות, מחלה, פרידה, פיטורים),
הם אינם שואלים את עצמם "למה זה קרה דווקא לי?" או "למה זה מגיע לי?".
הם מבינים שהאירועים הללו הם חלק מהחיים, משהו שכולם חווים בצורה כזו או אחרת, ואינם לוקחים אותם באופן אישי.
2. אנשים בעלי גמישות וחוסן נפשי גבוהים ממש טובים בלבחור בקפידה במה הם ממקדים את תשומת לבם.
הם לוקחים אחריות על המחשבות שלהם ובוחרים להתמקד בחצי הכוס המלאה ובמה שניתן לעשות בכדי להתמודד עם המצב ולהתקדם.
3. אנשים בעלי גמישות וחוסן נפשי גבוהים שואלים את עצמם, "האם מה שאני עושה מסייע לי או פוגע בי?".
הם לוקחים אחריות על הפעולות שלהם ונותנים עדיפות לאותן פעולות שמסייעות להם, מרימות, ממלאות או מקדמות אותם לפתרון או לשיפור.
כלומר – קבלת המצב + בחירת מחשבות + בחירת פעולות.
אז דווקא כשאנחנו במצב מתוח או מוחלש כדי לתרגל את זה וללמד את הילדים שלנו את המתנה, אחת מהגדולות שנוכל להעניק להם בחיינו – חוסן.
וטיפ אחרון וסופר חשוב – יש לנו נטיה, בזמנים כאלה, לבשל ולאכול אוכל מנחם. פשוט, קל, זמין ומאד לא בריא. יש מחקרים רבים על הקשר בין חרדה ותופעות שונות כמו קשיי שינה, עצבנות ועוד והמזון שאנחנו אוכלים. אז כדי לעזור לעצמינו ולילדים שלנו גם בהיבט הזה כדאי להתייחס לכך כהזדמנות להזין אותנו ואת האנשים שאנחנו הכי אוהבות באוכל שיתמוך במצב העדין של כולנו – אוכל ביתי, בלי סוכר וסתם קמח לבן ולא מעובד. כמה שיותר טרי וטוב.
ואם אנחנו בכל זאת מרגישות נטולות כוחות ושהמצב מעורר בנו חרדות וחולשה – כדאי שנדאג קודם כל לעצמינו – ניקח הפסקה, ננשום עמוק, נתחבר למשהו שמחזק אותנו ומעניק כוחות ונחזור לתפקיד שלנו כאמהות בפרק ב' – גם אם אנחנו לא מאמינות שיש בנו הכוח – נשתדל לזכור שהקב"ה שם דווקא אותי ואותך בתפקיד הכל כך מאתגר הזה ודווקא עכשיו
מיכל כהן חי, סופרת, מנחה תוכניות לצמיחה ומטפלת ויועצת לנשים וזוגות בפרק ב' | לתגובות: [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
