אם תכנסי לנעליים שלהם, כבר לא תוכלי לדבר / פארלי מורגנשטרן

שיתוף ב email
שיתוף ב print

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו…

שלושת השבועות זהו זמן רגיש,
נהוג שלא עושים שמחות טיולים ועוד דברים המשמחים ,
זהו זמן של חשבון נפש ואהבת חינם.

לרוב אנחנו נוטים לחשבן לאחר ולשאול עליו "קושיות".

איך הוא נותן לבן שלו ללכת ככה…
איך המשפחה שלו הידרדרה…
איך בעלה מתנהג כמו …
עליה?! לא הייתי מאמינה…
אבא הוא מזמן כבר לא…
לזוג הזה אין מזל!
למה הם בזבזנים בלי חשבון?
הוא עשה טעות שהתגרש ממנה…
הם סתם זוג נצלנים וקמצנים…
אלו בכלל לא ראויים להיות הורים …
אני במקומו הייתי מתגרש מזמן…
כל הילדים שלהם מקולקלים אם כאלה הורים אני מבינה למה…

שאלתם את עצמכם פעם :

למה??
למה לעשות לאחר רע?
למה להוסיף על הניסיון שיש עוד קושי על הקושי שכבר נוכח..
למה לא לפרגן לאהוב לקבל?!
בעולם שכזה נשארה לנו רק אהבה.
המציאות הוכיחה שרק בדרכי נועם אפשרי לטפל ולתחזק בית ילדים זוגיות עבודה.
אנחנו ההורים רוצים לחנך ולהגשים את החלום של בית יהודי אמיתי כמו שצריך עם ילדים שהולכים בדיוק בקו שלנו,
עלינו לזכור שמחובתינו לתת את הקו ולעשות זאת רק בדרך של כבוד ואהבה.
דרכיה דרכי נועם חשוב שנזכור בגידול ילדים או בזוגיות לא לכפות את דעתינו על האחר,
כל אחד עובד את הקב"ה בדרכו הוא,
ואתם זוגות שמגיעים לפרשת דרכים תעשו זאת בדרכי נועם למרות הקושי,
את האגו תשאירו בצד אל תתנו ל"רעשים" מהצד לנהל אותכם,
הסתכלו תמיד על טובת הבית הילדים,
"אל תדון" לא נכתב סתם , עלינו לאמץ את הנאמר, מיותר לדון או לקחת צד בדברים שאנחנו לא יודעים מה באמת קורה שם.
תמיד טוב להיות ניטרליים ולא להתערב בדברים שאינם קשורים אלינו.
ואתם ההורים שעומדים מהצד ורואים דברים שגורמים לנו כהורים לאבד שפיות על התנהגויות מוזרות או פחות "מקובלות" בין בני זוג או עם ילדינו…
בואו נעצור רגע ,
נחשוב על הנער,
הילד
או הזוג שמתמודד ונטפל בו בדרך של אהבה רק ככה נוכל להשיג את המטרה.
הרי הנסיונות הם לפי כוחו של הבנאדם המתמודד ,
אין לאף אחד ביטוח שאצלו הכל יהיה "חלק" עד 120 איתו עם ילדיו בזוגיות או בעבודה,
לא לעולם חוסן, לכל אחד יש בעולם "תיקון" משלו לטוב ולרע ואין אדם נוגע במוכן לחברו.
אומנם הנסיונות הם קשים, אבל התגובות של החברה מסביב הם אלו שלא פעם מעיקות עוד יותר ומכבידות את העול.
לא פעם התגובות של החברה או המשפחה "הדואגת" מסביב מגדילה את ההתמודדות וגורמת לקצרים ושנאה ותחושת בדידות.
משפטים כואבים אלו הם רק טיפה מן הים ממשפטים אמיתיים שנאמרים לי על ידי זוגות בקליניקה ,
כואב לי בכל פעם לשמוע מזוגות על הכאב שיש מאנשים "שדואגים"  להם.
תנו לנו להתמודד לבד הם מבקשים, תרפו ממנו, תנו לנו מול אנשי מקצוע להתמודד, אל תוסיפו לנו צער הם מבקשים בדמעות.

בימים אלו בואו נעשה חשבון נפש קצר ונקבל על עצמינו לדאוג לחיינו בלבד!
לשון הרע ומשפטים כואבים יורדים מהלקסיקון של חיי היומיום שלנו, ובמקומם תיכנס האהבה וההכלה כלפי האחר והשונה.
עלינו ליזכור שיש משפטים  או התנהגויות שיכולים להרוס בתים אנשים זוגיות ילדים וכמובן נוער בסיכוי …
בואו נקבל על עצמינו בימים אלו להרבות באהבה ,
פחות שיפוטיות ויותר הכלה.
כואב לך על מישהו או על דרכו שאינה דרך התורה? אל תוכיח/י
תתפללי עליו/ה תנו אהבה במקום שנאה ,
כתוב "ובחרת בחיים" לכל אחד יש את האופציה לבחור איך לנהל את חייו ובאיזו דרך,
עלינו תמיד להיות שם מתוך דאגה אמיתית ורצון לעשות טוב.
כל הישועות.
פארלי.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

7 תגובות

  1. בזמן שאנחנו חלשים וכאובים – קשה לנו לראות את הטוב שסובב אותנו! (גם יהיה פחות מענין לכתוב על כך) במקרה גירושין שהכרתי מקרוב היה חיבוק והיו יותר שתיקות ממילים (מיותרות ) המון אמפטיה ולויאליות – אבל שוב האדם הסובל מתקשה להכיר ולהעריך. ממליצה ללכת ליעוץ (קופת חולים מממנת) ולתת לזמן לרפא חלק מהכאב ואז נפקחות העיניים ורואים את כל האנשים הטובים שהיו בדרך ובעיקר את יד ה' שמלווה גם במקומות האפלים.

  2. נכון,
    גם בבתים טובים, (או אנשים)
    אפילו פסטוראליים או מושלמים,

    יש נסיונות,
    אולי גזרות-
    מצבים חריגים, (מוזרים?)

    לפעמים זה נראה לא מתאים,
    אבל יש אחד שקובע – גם יודע,
    והוא שמחליט גם מחזיק
    כן- מטעין בכוחות לצד נסיונות,

    ואף אחד לא אשם-
    רק השם !
    ומנסיון–
    באמת תאהבו תעריכו
    תכבדו
    כי כבד לי המשא (לגמרי)
    וכנראה –

    אני לא אשמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.