שורי : המלך בא לי תיכף לשדה
והשדה שלי מלא קוצים
הלב כיווצים
הראש פיצוצים
עידית: 20 אלף מייל מתחת למים
מנסה להרים את הראש
אתה לי שנורקל חמצן
ואני חתיכת אחשוורוש
שורי: המלך בא לי
ולא בא לי שיראה
את הפצעים
את הקרעים שאני לובשת
ועם מה אני חובשת
את הבדידות שכובשת
אותי כל השנה
עידית : אינספור פעמים ניסיתי
רציתי
ועשית לי סיטי
ואני לא כיסיתי
בעקבי דשתי
ממך משתי
ובתוכי פישפשתי
שורי : אוי לא
מה אני עונה לו
אם יבוא
כשיבוא
שיבואאא אני עונה לו
נו, תבוא!
אבל מה אני קונה לו
מביאה לו
מרוששת מרוח
מיואשת
מרוקנת מכוח
ואין לי
רק מילים
לספר מה שעבר
ואני יודעת , בטוח
שהוא לא ביקש דבר
באופן ישיר
גם לא שיר ומזמור וחרוז
רק את את הלב שלי בשיח ארוז
אך אין לי קשב וריכוז
כבר משנכנס תמוז
אז איך אני אשיח
והלב שלי מדבר
אין בו שיח לח
לך
מיובשת
צמאה לקשר שלי
איתך
מבוישת
מאלפי ההבטחות
שלא פרעתי
ואיך קרעתי אותם
מולך
מחפשת טיפות של מים
להרבות, להרוות
ואתה שם בשמים
עוטף אותי
שוטף אותי
בלהבות
של געגועים
ואש
וסודות ורזים
אבל
כל השדות מריעים
לרזות
היודעות
לאפק תענוגים
ואני שמנה
רודפת אחרי תענוגים
בורחת לניגונים
מענגנים
שולחת יד לעוגנים
מגונים
וגנים משונים
מחפשת שושנים
והגנים
שלי של צדיקים
והם
מצדיקים אותי איתם
מספרים לי
שהמלך עודנו שם
והוא רואה בשושנים
כל אותן שנים
והוא איתי
ואני סתם
נפוחה מאשם
סובלת מחסם
תיקשורתי
עידית: אני הן מרחוק באתי
מהגרת
חיים שלמים מבררת
ומאתרת
ולבד אני נותרת
איתך
אוכלת מפיתך
גם כשאש ניתכה
צמודה למצוותך
לשיטתך
לאהבתך
ונופלת וקמה
גיבורת המקאמה
ורק אתה יודע כמה
ולמה
אני כבר לא שייכת לשמה
על כן עזבתי אני
את דרך פאפא ומאמא
כי פתחת לי באלוקי נשמה
ואיך נתת לי להרגיש
שאתה כאן
דודי ירד אל הגן
וצימח שושנה
כבר 30 שנה
שורי: לפני 30 שנה זה התחיל
בגן, בחול
שאמרו שאני רעה
ולא רצו למחול
נבהלתי עד עומקי שתיקתי
ומאז אני סוחבת
כיסים
מלאים כעסים
ותיקים
מלאים תיקונים
והחבילות
חבולות
ותחבולות היצר
מפותלות מכל שביל
ובשביל לדבר
אני זקוקה ל נס עם מים חמים
ל- 13 מידות
של רחמים
שאוכל לעשות לי פה פקוח לרווחה
ועיניים שרואות את ההבטחה
שהמלך הנה הוא בא לי
בשדה הראיה
בתוך הבלבול
בתוך האלול
מרצונו
וידיו פשוטות
לקבל שבים
שובבים
ושבויים כמוני
עידית: יודעת שהכל אהבה
ואני כל כך חשובה
וגם כשאני שובה
יודעת בבירור
תתשובה
אתה לי אהוב ואני
אהובה
שורי: אהובה, אומרים שהוא כבר בחוץ
ואין תירוץ
וצורך לרוץ
ובכל זאת יש בי משהו לחוץ
על סף פיצוץ
ודמעות חנוקות שעומדות לצוץ
ולשטוף את השדה
שביני לבינו
וכל מה שצמח שם
וכל מה שנבל
חבל
אבל
המלך הוא מלך
ואין אצלו מלוכלך
ואני שלו
בין כך ובין כך
עידית: חיה על סימנים
הודפת מצבי נים לא נים
חווה קירבה
מתפוצצת מאהבה
שובבה
וכאובה
תמיד נאהבה
שורי: כולי צמרמורת ופרפרים
יוצאת אליו בלילות הקרים
לבקש ממנו סליחה
לוקחת איתי
שמיכה של שמחה
שאני עדיין כאן
גם השנה
ומכסה בה את הרעידות
והמעידות
וכל הבגידות
שואפת נחמה לתוך הראות
נושפת את מה שלא רציתי לראות
ונושמת אוויר של קדושה
ואלוקי, שנתן בי נשמה
שם בפי
מילות לחישה
ושיר הקדשה
שעשוי מהדרך הקשה
ומסף ההתשה
פורט על כל הרגשה
מפרט את הבושה
מפרק את התחושה
הנוקשה
שילדה רגישה
מרגישה
כשהיא מדברת
מלקטת את הכל
שוזרת מהקול שלי
זר
והשדה כמו אור חוזר
מחזר
מוציא אותי מהמחבוא
ואומר
עידית: נקבל אותך יחדיו
בנות לאב
נאהב
אז די פליז אבא
בא כבר
בא כבר עכשיו
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
