יום ראשון

|

|

20/04/2025

לאישה החרדית

|

|

|

20/04/2025

|

יום ראשון

עם כל הכבוד לסמינרים: שימו לב אל הנשמה | מכתב מאם כאובה

"בבוקר אני ממהרת לעבודה, החיים ממשיכים ואני חייבת לתפקד ולנהל בית ומשפחה. אבל יודעת, שהנשמה של הבת שלי נשרפת. כאובה. שבורה. היא בבית כבר 5 חודשים..."
| קרדיט: shutterstock

הלב שלנו ההורים המשפחה המורות והחברות שותת דם.
שפיכות הדמים בשנת 2025 הגיעה רחוק, היא אצלינו, בתוכינו, בתוך העם היפה הזה.
אני כאמא פונה למערכת קול כבודה, כאובה כשרק הסידור והכרית מכילים את הדמעות שלי.

בבוקר אני ממהרת לעבודה, החיים ממשיכים ואני חייבת לתפקד ולנהל בית ומשפחה.
אבל יודעת, שהנשמה של הבת שלי נשרפת. כאובה. שבורה.

היא בבית כבר 5 חודשים.
כן.

ילדה טובה כמו בסיפורים, אבל מה? סבתא שלה נולדה בארץ "הלא נכונה".
ביתי האהובה אולי לא הכי מוצלחת לימודית, אבל המידות האצילות והצניעות (!!) הם משהו שאין שני לו.

הכאב הגדול הזה – מנת חלקם של עוד משפחות אני יודעת, ומקווה מאוד שלא יתווספו בקיץ הקרוב משפחות נוספות.

חברות, שכנות תזכרו גם את מי שלא יושבת בספסל הלימודים.
מקבלי החלטות – אל תראו אותן כעוד רשומה, כמספר, כאחוז.

זו נשמה טהורה שזקוקה למסגרת.

אני מתביישת בימים כאלו לשמוע מחברות שרושמות את בנותיהן לסמינרים, "נראה אם לא יתקבלו יותר מידי ספרדיות"

אין בושה!!!!

זוהי שפיכות דמים, השפלה, עלבון, ולבסוף נשמה טהורה שנופלת למידרון.

ולהורים היקרים שיקבלו סירוב, יש לי טיפ בשבילכם: אל תתפתו ל"מה יגידו" תתנו לבת שלכם מה שמתאים לה, תכירו במציאות האיומה הזו. תלחמו אבל תכירו בניצחון אחר כזה שאומר לבת שלכם: "זה מה שה' רוצה, זה הכי טוב עבורך, אנחנו כאן איתך רואים את מי שאת ומאמינים שתצמחי מכאן".

אני כמעט הפסדתי את הרכבת – סירבתי בתוקף לכל הצעה של סמינר "קטן פחות נחשב" הבת שלי משלמת מחיר כבד.
אני וכל המשפחה לא באמת מתפקדים, הנשמה כואבת.

מאמינה שעוד יגיעו אלינו ימים טובים, שנמצא את המקום בו תוכל לגדול עם חיבוק עוטף והכרה אמיתית ביופי הפנימי שלה, בזה שהיא אהובה לפני ה', ובינתיים, מתפללת לישועת השם. מאמינה שהכל ממנו לטובה, מחבקת את הכאב והעלבון ומנסה להתאושש, ולחזק את ביתי.

קוראת לכן מכאן, אימהות, השמיעו את קולכן, אל תתנו לשיקולים בלתי הגיוניים לנהל את חיינו,

ולכן צוותי הסמינרים, לכם האמונים על שיבוץ הבנות, איפה אתם? ספרו לנו מעט מהשיקולים שלכם, סברו נא את אוזנינו בהבנה, מהם 'שיקולי מקום במוסד' האמיתיים העומדים לפניכם.

מחכה לאמת שתצא לאור, ולאוויר לנשום, בלי עוד כאב.

אמא של נערה מקסימה וצדיקה, אחת מני מאות, בלתי משובצות.

מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

10 תגובות

  1. ואוו.
    ממש ריסקת אותי עם המכתב שלך, אני עם דמעות העיניים…
    החזרת אותי 15 שנה אחורה.
    גם אני הייתי מסורבת בהתחלה, אמנם ב"ה לא ישבתי יום אחד בבית אבל דחו אותי.
    לא בגלל שאני ספרדיה, אלא כי אמא שלי הגיבורה נשואה בנישואים שניים לאדם יקר ואציל רוח שגידל אותי כביתו ממש… אבל אופס, הוא ספרדי.
    אפילו ששם המשפחה שלי הוא אשכנזי לגמרי, בכל זאת, בבית אוכלים קטניות בפסח רחמנא ליצלן…
    ומדובר בילדה יתומה, כן!? שבתורה יש איסור לצער…
    והייתי בת מוכשרת וטובה, צנועה ויראת שמיים…
    אני יכולה לומר לך, תהיי חזקה, אפילו שזה קשה והלב שורף…
    ב"ה היום אני נשואה לאברך ואמא, עובדת ומפרנסת בית של תורה.
    את תראי שהניסיון הזה יצמיח את הילדה שלך, יתן לה רגישות לאחר ויהפוך אותה לגדולה עוד יותר…
    מאחלת לך שבסוף תמצאו לה את המקום הכי נכון בשבילה.
    שה' יתן לך ולילדה הקסימה שלך הרבה כוחות

  2. לדעתי המאבק על מקום נובע מהרבה סיבות ,אחת הסיבות שגורמת לכאב ולתחושת הדחיה שהיא נוראה מכל,העובדה שהתלמידה גדלה במשך כעשור שנים עם חברות ,ופתאום מנתקים אותה מהשתייכות לקבוצה ,לחברה,לחוויות וכו' .לא העניין של המוצא .מה שיכול להועיל זה ,לפתוח יותר סמינרים וליצור איזון ביניהם ,ולהגביל את כמות התלמידותבכל סמינר ,בכך יווצר מבחר גדול ויותר אפשרויות,העיקר להימנע מעוגמת נפש ושפיכות דמים.

  3. ליבי איתך!
    עברנו גם את מסכת האי ודאות
    ואח”כ את מסכת התשובה השלילית
    ולאחר בירורים ובקשת הסברים שלא היו כלל מובנים
    החלטנו יחד אמא ובת –
    שדי לנו!
    לא נלחמות ולא נאבקות!
    משליכות על ה׳ את יהבנו והוא ימצא את הדרך לסמינר הראוי והטוב ביותר עבורה!
    ובביטחון ואמונה שלמה צעדנו יד ביד
    ואכן לאחר זמן, לא רב היא התקבלה לסמינר מעולה
    אומנם חדש בעיר אך מספיק ותיק כדי לחנך בנות למידות טובות וליראת שמים,
    הבת שלי מאושרת!
    כי זה המקום הטוב ביותר עבורה!
    לא מדמיינת מה היה קורה אם היתה מתקבלת לסמינר שאותו רצינו בתחילה…
    רק תפילות ולסמוך על ה׳ הטוב שיוביל כל בת ובת למקום הראוי והנכון ביותר עבורה!
    הצלחה לכולן ❤️

    1. הי יקרה.
      מבינה אותך מאד עברנו את אותה מסכת עם אחותי לפני 15 שנה .וכנראה שום דבר לא השתנה
      אחי חצי שנה כואבת היא הלכה לסמינר שלא רצתה מלכתחילה ובה פרחה וגדלה
      הרבנית קניבסקי ברכה אותה לבעל ירא שמים וזה העיקר
      בה היום עם חמישה ילדים.מאושרת
      כנראה אין להם את הזכות לחנך בנות כל כך יקרות שלא חטאו..
      המון הצלחות לכן .
      נקוה לבשורות טובת באמת ולגאולה שלמה אמן

  4. נשמה לא חסרים סמינרים אחרים יותר טובים. תפתחו את העיינים. אנחנו הספרדים אשמים שמנסים בכח להתקבל . תרשמי לסמינר ספרדי טוב ותראי שיהיה לה טוב.
    די כבר עם ההתחנפות המעצבנת הזאת.
    אני למדתי בסמינר ספרדי ששם בכיס הקטן הרבה אחרים. יצאו משם בנות איכותיות ברמה! רק תפתחו את העיינים ותפסיקו להרוס לבנות שלכם את החיים ושירגישו במעמד נחות. תיהיו גאים במי שאתם!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים