זה היה מפגש ר״ח של נשות בית הכנסת, מסוג ערבים האלה. שבהן כל אחת בוחרת להביא כיבוד שמתאים לה, יש הרצאה מעניינת ואנחנו מפטפטות לנו בין לבין וכך עובר ערב נחמד וחוויתי.
מיד שראו שהבאתי סופל׳ה חיכו לסוף הארוחה לטעום והן התלהבו.. ״וואווו איזה טעים״ ואז התחילו השאלות: ״איך עשית את זה?״ מה המתכון של זה״?
ואני מתחמקת באלגנטיות מגיבה פה מילה שם מילה ובלב שלי יש דיבור פנימי שאומר: ״וכי מה הן חושבות לעצמן, שאני יביא להן מתכון? ממש לא!
אני יודעת שאני לא חולקת מתכונים נקודה".
ומה הסיבה? זה הרגל של שנים, אם אני עושה משהו טוב אז אני אוהבת שרק אני יודעת להכין אותו טוב וטעים.
המחשבה שהיתה לי היא למה לי לחלוק את המתכון לאחרים ושהם יקבלו את הקרדיט?.
אלה היו המחשבות שלי לפני 10 שנים, אין מצב להביא מתכון למישהי, כי אם אני טובה במשהו שאני עושה, אז אם משהי תעשה גם ויצליח לה – אני כביכול איהיה פחות טובה…
כך פעלתי, זה היה האוטומט שלי מבלי להתכוון, למרות שאני אינני טיפוס קנאי בכלל, אבל על המתכונים שלי שמרתי בקנאות רבה, רציתי להיות המיוחדת שכולם יגידו: ״וואי שלך הכי טעים״ לא יכולתי לשמוע שגם לאחרים יגידו את המחמאות שכביכול אמורות להיות שלי.
ואז לאחר עבודה עצמית, תהלכי התפתחות אישית וחיזוק בבטחון ואמונה בה׳ הבנתי שההפך הוא הנכון הנתינה לא החסירה ממני דבר.
אני זו מי שאני עם כל הטוב והפחות טוב שבי וככול שאני נותנת ומעבירה הלאה, צינור השפע שלי מתרחב ואני גודלת, זה לא אמור להשפיע על הערך העצמי שלי לכאן או לכאן…
יש דברים שאנשים מייצרים ולא רוצים לתת ומה הסיבה? כי עולה בהם המחשבה ״אני השקעתי בזה״ אוקיי זה נכון אבל אם תחשבו על זה הרי מאיפה קיבלתם את היכולת והמתנות האלה? מהקב״ה.
זה תהליך גם של ערך עצמי וגם של אמונה בה׳.
הקב״ה נתן לך את המתנות האלה כדי שתשפיעי אותם הלאה… וכשאת שומרת לעצמך ובעיקר שאת פוחדת לתת את עלולה להשאר בצימצום ולא לקבל את השפע וההתרחבות שמתאפשר לך.
תחשובנה על זה: הקב״ה הוא כולו נתינה ברא מים שהחיות שלהם היא זרימה וכשהם עומדים הם מתמלאים חיידקים, כך גם אנחנו, כשאנחנו מתחילות להזרים ולתת הלאה, אנחנו הופכים להיות צינור לשפע. את תקבלי ידע חדש וכך את גדלה ולומדת לשחרר ולא לאחוז בדברים, לדעת, שדבר לא שלך באמת, הכל זה מבורא עולם.
וכמובן שאנחנו מדברים על מתכון שהוא רק דוגמא לכל נתינה באשר היא, כי ביננו, מה זה מתכון? המתכון נשאר מתכון, עם מרכיבים ואופן הכנה, אבל בסוף, לכל אחד התוצאה והטעם השונה שיוצא מפרי ידיו.
כל אחד לפי הנגיעה שלו, הידיים שלו והאהבה שהוא מכניס במתכון, לא ככה?
כיום אני מובילה נשים להיות מחוברות לעצמן, למקור הכוח שלהן ועוזרת בהתמודדות במצבים מאתגרים במשפחה. בין היתר נותנת מתכונים ורוצה שייצא להן מצויין ואפילו טוב יותר ממני. מתעדת את כל התהליך שגם אם למשהי יש פחות מושגים בבישול ואפיה היא תדע להכין ואפילו להנות😄
מצרכים לסופל׳ה
- 200 גר׳ שוקולד מריר
- חצי כוס שמן ( חד״פ לשתיה חמה)
- 3 ביצים
- חצי כוס סוכר
- כף קורונפלור
- כף וחצי שוקולית
- לקישוט: חופן קשיו ואגוזי לוז קלויים + חצי חבילת שוקולד מריר
אופן ההכנה
- יש להמיס את השוקולד עם השמן במקרוגל. כל 30 שניות לעצור ולערבב.
- בינתיים להקציף את הביצים שלמות וכשמתחיל להתייצב להוסיף בהדרגה את הסוכר עד שהקצף מתייצב ואז להנמיך את עוצמת המהירות, לשפוך את השוקולד המומס ואח״כ את הקורונפלור והשוקולית ולכבות.
- בתבנית של תנור נסדר מנג׳טים ונמלא 3/4 מהגובה מבלילת הסופל'ה. בכל אחד מהם נטביע קוביית שוקולד ומלמעלה אפשר לפזר שברי קשיו ואגוזים.
- יש לאפות בחום של 180 מעלות למשך כ – 15 דקות.
- לאחר האפיה מוציאים לצינון ומניסים למקרר או למקפיא. להוציא ולצנן אפשר להקפיא. (יש להגיש לאחר חימום קל).
טיפ קטן, עם הכלי הזה אפשר למזוג במדוייק למנג'טים וכן להכין פנקייקים ישירות למחבת:
בהצלחה רבה מיכל תהילה – מרצה ומאמנת טריינר Nlp תורת הנפש ובעל הסולם | לשאלות [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
