"חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים…." אנחנו כבר שומעות את השירה מכל פינה, ברחוב, בגנים, בשכונה ואיפה לא. חג לילדים?! לא רק! חג, כמו כל חג, הוא הזדמנות מצויינת למפגש משפחתי רחב. ומפגש כזה יכול להיות חגיגה עצומה ובאותה נשימה…אתגר לא פשוט כלל וכלל. תלוי את מי פוגשים ומהם הציפיות והסטנדרטים של כל משפחה. אני זוכרת איך הופתעתי מלהכיר אישה מקסימה שהלחץ שלה ממפגש עם דרישות משפחת בעלה בחג הפורים גבר עשרות מונים על הלחץ מנקיונות הבית לפסח!
חג פורים הוא אחד החגים העמוסים ביותר מבחינה טכנית. כמה מצוות עלינו להספיק מהבוקר ועד לשקיעת החמה? סליחה, השאלה לא מדוייקת, כמה הכנה ולוגיסטיקה מצריכות מאיתנו כל אותן המצוות שאנו צריכות להספיק? כמו למשל יציאה לקריאת מגילה בבוקר, לחפש את העוללים ולהתארגן לסעודה וכל זה עוד מלפני שדברנו על משלוחי המנות שיש לשלח בהתאם למשלוח שהתקבל. אם ביום חול סטנדרטי אנחנו רצות מסביב לשעון, בפורים, תתכונני למרתון תחרותי במיוחד.
אם את עדיין מחפשת לך תחפושת מוצלחת לפורים הקרוב, קחי לך כמה רעיונות מאוד פרקטיים שמאפיינים את תפקידך ביום הגדול הקרב ובא: מנהלת, רב-חובלת, ראש מטה מגדל פיקוח, אחראית לוגיסטיקה או שילוב של שפית, מעצבת, ולהטוטנות. אין ספק שתזדקקי למנות גדושות של קורדינציה כדי לטפל בכל הבעיות והמורכבויות שהולכות לצוץ. החל מתחפושת שנקרעה ועד משלוח מנות בלתי צפוי שיש לשגר מוהר הולם תמורתו.
אה, ויש עוד פרט קטנטן, כמעט שולי, שלרוב מתפספס מבלי משים. אך יש להתייחס אליו בכובד ראש. הוא לא שולי מבחינת חשיבותו, להיפך, אלא שולי מבחינת עשייתו: להיות בשמחה. כמה חבל שביום כה גדוש פעילות אין שום מתכון איך לובשים את השמחה, או אופים אותה, אולי אפשר לבשל או לצלות או לקרוא, אולי לשמוע שמחה? ביום הגדול של פורים אנחנו כל כך עסוקות בלעשות ולעשות עד שאנחנו לא תמיד זוכרות שעלינו גם… להיות!
שמחה היא רגש. רגש חיובי שלרוב מתעורר בעקבות איזה אירוע מיוחל או מפתיע או גם משביעות רצון. אז נכון שאת יודעת עוד משחר ילדותך כי "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" אך לעיתים נדמה כי השמחה שייכת לעולם הילדים. לא רק בשל העבודה שהם נוטים להתחפש ללא הרף עוד מראש חודש ואנחנו במקרה הטוב לובשות איזה אביזר פורימי אקראי בסעודה, אלא יותר בשל היכולת הילדותית משהו לפרש כל אירוע חריג כמשהו משמח. כמו ביקור של סבתא. לא מהצד שלך.
לעומת עולם הילדים, עלינו מוטלות מחויבויות, אחריות ועומסים כבדים. כל אלו מקשים עלינו לאמץ את היכולת השמחה הילדותית. באמת אפשר לשמוח בתוך עומס אדיר של מחויבויות תוך כדי ריצת מרתון ממשימה למשימה? ויש לקחת בחשבון את כל הבלתמים (בלתי מתוכנן מראש) שצצים והרצון הכנה לעמוד בציפיות שהם לאו דווקא שלנו.
מגילת אסתר חושפת לנו את אחד מסודות השמחה של החיים: לא משנה כמה מאתגרים חייך, או מול איזה קושי את עומדת, זה חלק מהצגה אחת גדולה שאת חווה כרגע. עדיין לא הגעת אל הסוף כדי להבין הכל. אי אפשר לקרוא את המגילה מבלי להבין שיש מנהיג לבירה או בז'אנר הספרותי: יש במאי לכל ההצגה הזו. כל סצנה מבוססת על קודמתה, אחת אחרי השניה. יש כאן מהלך שלם. סיפור. אומנם את המגילה אנו שומעות תוך שעה, די תלוי בבעל הקורא, אך העלילה ארכה כמה שנים טובות!
כך גם סיפור חייך. יש משהו שם למעלה שרוקם וטווה כל פרט ופרט, כל קושי ואתגר, כל התמודדות, בעיה, מחשבה ומעשה. את מושגחת ויש עליך שמירה מיוחדת. גם את לא עושה כלום ללא שהבמאי האלוקי הכריז על כך אי שם בשמי מרומים. את לא לבד במערכות חייך בדיוק כפי שאסתר המלכה, שהרגישה כה לבד עד אשר חיברה את המזמור "קלי, למה עזבתני" הבינה לבסוף עד כמה הוא לא השאיר אותה לבד גם לא לשניה אחת. לפעמים לוקח זמן להבין את העלילה, את הסיפור, את השליחות ואת הייעוד שלך.
המשימה העיקרית של כל אחת מאיתנו זה להתחבר להרגשה הזו של ההשגחה הפרטית. כי היא היא מקור השמחה האמיתית. כשאישה יודעת וחיה את העובדה שהכל מושגח, היא שמחה עם כל מה שקורה בעלילות חייה. זה לא משנה אם זה יהיה בעלה, גיסה, חמות או ביקורת ואשמה. הכל זה חלק בלתי נפרד מתוך הצגה שלמה. שייתכן ונבין אותה יום אחד בעוד זמן מה וייתכן שאת ההבנה של העלילה נקבל רק בעולם הבא.
בניגוד למגילת אסתר שאנו מכירים כבר בעל פה עוד לפני גיל עשר, את סיפור חיינו את חוות עכשיו על בשרינו. יום יום, שעה שעה. מבלי להכיר את ההמשך. לא סתם הקב"ה אינו מופיע במפורש במגילה. הוא מסתתר. אחרי הכל. מגילת אסתר היא מגילת ההסתר. כך גם בחיים שלנו. הקב"ה מסתתר ומבקש מאיתנו למצוא אותו דווקא בפרטים הקטנים היומיומיים.
אז רגע לפני שאת מתחפשת החליטי השנה להיות מחפשת!
חני רחמין מטפלת רגשית ואשת חינוך | [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
תודה על תוכן עמוק וכתיבה נוגעת….
שנזכה להיות בשמחה אמיתית