אני זוכרת איך בתור תלמידה
חיכיתי לחופש הגדול.
ליום שבו אוכל לשים את הילקוט בצד,
את הספרים בארון,
את המחברות במגירה בחלק התחתון.
(למרות שהן היו יפות ומסודרות כעיקרון)
אני זוכרת איך בתור תלמידה
חיכיתי לחופש הגדול.
ליום בו אני אלך לישון מאוחר,
וסוף סוף, תודה לה',
אוכל גם לקום מאוחר
(מי שהיא טיפוס של לילה שתרים את היד!)
אני זוכרת איך בתור תלמידה
חיכיתי לחופש הגדול.
ליום בו אוכל לטייל עם חברות שלי,
לאן שרק ארצה, כי בחופש מותר!
לנסוע לים, לדרום, לצפון,
ובגדול,
פשוט לשכוח קצת משנת הלימודים שהייתה ולצהול
(אפשר בשקט או בקול…)
אני זוכרת איך בתור תלמידה,
חיכיתי לחופש הגדול.
אתן יודעות כמה אפשר להספיק בחודשיים?!
בוודאי יודעות!
אפשר לנסוע לירושלים!
(הסתדר לי החרוז, והוא גם נכון אז תזרמו…)
אני זוכרת איך בתור תלמידה
חיכיתי לחופש הגדול.
וכל מה שחשבתי עליו בגיל הזה,
על התקופה הזאת,
ביסודי או בתיכון,
הוא:
"איזה כיף שאני אוכל לטייל מיום ראשון ליום ראשון"
בלי לכתוב ולהסביר למה חסרתי ביום חמישי האחרון,
פשוט לטייל בלי לדפוק לאף מורה דין וחשבון,
והן אפילו לא יראו בזה בעיה,
הן יראו בזה פתרון.
(בעיקר המורה למתמטיקה מלאת ההיגיון…)
אני זוכרת איך בתור תלמידה
חיכיתי לחופש הגדול.
והיום, שכבר קצת התבגרתי,
אני רואה את זה קצת אחרת ושונה מהביטוי במילון.
היום חופש גדול בעיניי, היא היכולת והאפשרות
לבטא את עצמך בעולם ולהרגיש דרכו משמעות,
היא היכולת והזכות
להשפיע עם הכישרון שלך, ולבטא דרכו מהות.
היא היכולת והנאמנות שלך מול עצמך,
לשאוף לגרום לאנשים להפנים, לקבל ולהכיל,
שהשונות היא דבר רגיל והרגיל הוא השונות
חופש גדול מלא בכנות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
