קטגוריה: התפתחות אישית

"ולא צריך עוד שום דבר מיוחד בלעדיו. לא תואר, ולא איזו כריזמה, לא איי־קיו בשמיים ולא איזו חליפה מרשימה. צריך, אמא, שרק תהיי את. מניחה לרגע לשאון ולשעון הדוהר, ופותחת לרווחה את ליבך..."

התחום החשוב ביותר שמצריך מאיתנו טיפול עומק הינו הבית. ואין בית ללא יסודות. השורשים שלנו, הם ההורים שלנו. וכדי להמשיך ולהתפתח חובה שהשורש יהיה בריא ויציב. הדבר אינו טמון באנשים עצמם, בטיפוס או בסגנון ההורים כאנשים פרטיים, אלא בדרך שהם נתפסים אצלינו..

ישנו אב שלא באמת עזב את ילדיו, וגם כאשר התנתקו הם ממנו, הוא עדיין אוהב אותם אהבת עולם, ומצפה להם בכל רגע. אולי היום ישובו? אולי היום יתקשרו? אולי עכשיו הם סוף סוף חושבים עליו ומתגעגעים?

על כוחה של אישה להפסיק מסורת של סבל ולבנות את ביתה מחדש: "הרבה פעמים אנשים מעדיפים לא לנקות טראומה, כי הם מרוויחים ממנה קצת חמלה, קצת רחמנות, קצת נתינה מהקהילה, קצת ויתורים. והם פוחדים להישאר לבד, בלי תמיכה, אם יעזבו את הקרבנות...."

"התחושה היא - שברון לב. ואף התרסקות מוחלטת. נראה שהחיים כבר לעולם לא יחזרו למסלולם, והכאב יישאר תמיד... במיוחד גדל הפער, כאשר נראה שיש לכולם חיים "מושלמים" ורק אני לבד כאן טובע בשלולית של דמעות...."

"מה שמעניין הוא שהמשפט הזה כמעט אף פעם לא נאמר אחרי יום של בטלה. הוא מופיע דווקא אחרי יום של עשייה, אחרי מאמץ, אחרי נתינה, אחרי עוד ניסיון להיות אמא טובה יותר, רעיה טובה יותר, בת טובה יותר או חברה טובה יותר..."

"הבנתי שאני יכולה לדבר על נושאים רבים, אבל דווקא דברים שנוגעים לי אישית, אני נוטה להסתיר, וזאת מכיוון שכאשר מתגלית האמת הפנימית שלי, אני מריחה סכנה...."

אי שם בעתיד תקרה איזו ישועה, שתגשים את חלומי הגדול, בינתיים? תני לי לגמור את החודש... איזה חודש? תני לי לעבור את השבת הקרובה...

מכירים את האנשים האלו שאסור ללעוס לידם, לכרסם קרקר, לצחוק בקול ובואופן כללי עדיף לא לנשום בקרבתם? אתם לא לבד! הנה כמה דברים שחשוב להבין כדי להתמודד עם התופעה וגם לתת את המרחב שאנשים אלו זקוקים לה

"להסתתר מאחורי חומות הגנה- זה קל מאד, אבל משאיר אותנו כה לבד, ואילו יצירת גשר לחיבור חדש בחיינו זוהי יכולת המאפשרת לנו להנות מיחסים עמוקים קרובים ומגוונים, ללא מחסומים..."