קטגוריה: נפש בהחלמה – מדור מחדר האשפוז

"אני צריכה כל דבר לעשות בעדינות, בזהירות. לא להסתער בבת אחת שלאחר מכן, חלילה, לא יהיה משבר, אכזבה או תחושה שלא הצלחתי כלום. יותר משימות קטנות. דיבורים כאלו, חיזוקים. קצת קצת...."

"מצאתי את כל הדברים שרציתי ואפילו יותר מזה, ממש מתנה מהשם. כאילו הוא בא אלי ואומר לי תראי בת יקרה שלי, אני רואה את המאמצים שלך, אני רואה את הקושי שלך ומגיע לך גם לשמוח. אפילו בדברים קטנים שיעשו לך טוב...."

"רוצה שקט. אולי אני חיה באשליה, שאם אברח לי לאיזה חור נידח כזה, אהיה עם עצמי משהו בתוכי ירגע? יכול להיות שאני מדומיינת, אולי. אבל בא לי. פשוט בא לי. יודעות מה, לא אמרתי הודו, אפריקה, או כל דבר בסגנון. אפילו קיבוץ, מושב. בלי אנשים מוכרים..."

"הגעתי לדירה החדשה, הייתי שם שבוע. ואז קרתה שם תקרית שלא קשורה אלי וחשבו שאני מעורבת בה. האירוע שהיה, מאוד הסעיר אותי, חשבו שאני במצב מסוכן אז שלחו אותי הביתה..."

"האשמה שולטת לי על הנפש, על הגוף, על השכל. בכל מקום היא נמצאת.  לא משנה הסברים, דיבורים. היא קיימת ולא מראה סימני עזיבה.  יש לה תוצאות כואבות, שאני חווה את זה יום יום, שעה שעה.  היא נוגסת בי, עוד חלק ועוד. הורסת לי, הורסת אותי..."

"דילמה, שאלה, התלבטות, קריעה. אין אותי כבר. אין איילה, אני לא חיה בכלל. מת מהלך. בחוסר אונים מזעזע, בטירוף שאוחז בי, בפחד מצמית של חוסר שליטה בחרדה מהרגע הבא. בסכנה מעצמי..."

"בשביל לעבור את הגל הזה שהשתלט עלי הלכתי לכמה ימים לאח שלי, טוב לי אצלו. בזמנו בין האשפוז הראשון שלי לשני גרתי אצלו חודשיים. הוא מקום שפוי בשבילי בחיים. וגם טוב לי בימים האלו לא להיות ליד אנשים שכל הזמן עלולים לטגרר, קצת להתרחק. עוד כמה ימים אני אחזור...."

"אני רוצה שהאור שיש בימים האלו יעבור גם דרכי, ישפיע גם עלי, שאני יצליח להרגיש אותו. למרות כל הבועות שאני נמצאת בהם, הבריחות מהצפות שסוחטות. התקופות המאתגרות שאני נמצאת בהם...."

"אני ככה יושבת עם עצמי, בוכה להשם כמה קשה לי. ומתוך כל הדמעות והייאוש הזה אני אומרת לו תן לי מישהו שיהיה איתי בכאב הזה...."

"אם היינו יודעים כמה התמיכה שלנו היא עולם, כמה זה קריטי כשמקשיבים, נמצאים, מתעניינים, כמה זה מחייה ונותן חיים. במובן הכי פשוט של המילה. אם היינו יודעים כמה כל מילה טובה, חיוך, הרגשה טובה. עוזרים ולוקחים מהסבל, כנראה היינו מתנהלים אחרת...."