קטגוריה: במה ללא קהל – א. פרי | סיפור בהמשכים

”ברוך הבא לך, ידידנו רב איציק. אני הרב שמעון חלים. ואני מברך אותך על שהצטרפת לשיעור. ברשותכם בקצרה אסביר לך על מה אנו מדברים בשיעור הנוכחי“. ”אין צורך, הרב יכול להמשיך“, איציק חש שהוא רוצה להתגמד ולהיעלם מהכיסא.

"הבית שקידם אותו היה שקט ולא מסודר במיוחד. מסתבר שהעבודה שלו במשרד גוזלת ממנו אנרגיות רבות, והוא לא שם לב עד עתה שהבית לא מתפקד כמעט. כנראה אורך לחלי זמן לשים לב שסידור הבית, שהיה עד כה נחלתו הפרטית, די מקרטע לאחרונה...."

ירמי פוסע מספר צעדים לאחור וסומק עולה על פניו. איציק משתדל להביט לצד אחר. אם אסור להביט בפני רשע, לזה בדיוק הכוונה, הוא חושב בהתרסה. מעולם לא ידע שהוא יכול לדבר בצורה כזו, מול קהל כזה של מאזינים, ועוד לצאת מזה בשלום. ירמי מוציא אותו משיווי משקלו לגמרי.

ציפי לא שמה לב למחשבות שלה. היא ממשיכה: ”תגידי, חלי, לאיציק יש באמת הצעות עבודה? פשוט חשבתי על משהו לפני שבת. עכשיו שבת ואני לא רוצה לדבר דיבורי חול, נראה לי שיש לי הצעת עבודה מצוינת בשבילו. נדבר על זה במוצאי שבת, בסדר?“

”אתה יודע לבשל“, מזכירה חלי, ”וזה לא מובן מאליו! האוכל שלך מאוד טעים!“ ”אז אולי אוכל להיות שף!“ מציע איציק. ”לא עד כדי כך! אני לא רואה אותך מתפקד וחולש על כל הלחץ הזה של קייטרינג!“ ”נו, זה מה שאמרתי, אני לא מצליח בכלום!“

”והיא באמת מקפיצה את הפנקייק כדי להפוך אותם?“ שואל תולי בתמימות. ”לא, זה רק בשיר, מה שכן, אני כן מקפיץ אותם!“ איציק תופס את המחבת ומעיף את הפנקייק לגובה, תוך כדי שהוא מכוון את המחבת ותופס את הפנקייק ברגע הנכון.

”ישיבה? אני לא מאמין!“ חצק‘ל קורא בקול גדול. הוא מאמין בהחלט. ההכרזה היא רק בשביל הדרמטיות, שכן מדובר פה בנושא מעורר התפעלות. ”איזו ישיבה? של הדוסים?“ מתן צוחק לעצמו.

"הם נפרדים. ואיציק, מעט מכווץ לתוך עצמו, יורד לכיוונה של חלי. הוא מקווה שהיא לא הקשיבה לשיחה. הבעת פניה לא ברורה והוא לא מצליח לנחש אם שמעה או לא...."

חדרו של גפן אפלולי למחצה. גפן שקוע במסך המחשב, שקית ריקה למחצה של חטיף ובקבוק קטן של שתייה מתוקה. ”גפן, בוא איתי החוצה. נהדר בחוץ. איזה רוח, יופי של סתיו. אולי נראה נחליאלי“. גפן לא מביט אליו אפילו: ”אני לא יכול, אני עסוק“. ”מה אתה כל כך עסוק?“ בועז מתיישב לצידו, תוהה. גפן אינו עונה.

"התיאבון סר מאבי, הוא מזיז את הצלחת למרכז השולחן, אולי כדי להביע מחאה שקטה: 'אם אני עוזב זה יהיה סוף דרכו של איציק בכולל! את יודעת את משמעות הדברים? גם ככה אין לו כולל אחר הצהריים!'"