פעם בקשת מעצמך סליחה? הפעם כן! / מרים קטנוב

בס"ד

רוח של סליחה מנשבת באויר, ואני ממש רוצה לסלוח לכולם! לוותר על הכעסים הקטנים והגדולים, על הטינה העמוקה שאפילו אני בקושי מזהה, ולשוב לאהוב את כולם… אבל קודם, לפני הכל. יש אחת, שממנה אני חייבת לבקש סליחה. האחת הזו היא… אני עצמי.

סליחה שלא הבנתי אותי מספיק.

סליחה שלא הקשבתי לי.

סליחה על כל הפעמים שלא התחשבתי בי בכלל, ורק העמסתי עלי בלי סוף משימות ומטלות.

סליחה שלא הרשיתי לעצמי לקחת עזרה ותמיכה, למרות שכל כך הרבה סביבי רוצים לעזור לי.

סליחה שמנעתי מעצמי מחמאות ופרגונים שהגיעו לי בצדק

סליחה שהקטנתי את מעשי הטובים למילימטר, והגדלתי את מעשי הרעים לקילומטר

סליחה שהענשתי את עצמי בחומרה רבה כל כך על משגים וטעויות קלות

סליחה שלקחתי על גבי הצר עול ואחריות שאינם באמת שלי.

סליחה שלא הקדשתי לי את הזמן (והכסף…) הנחוץ להתפתחות האישית הפנימית שלי.

סליחה שלא נתתי לעצמי לישון בשקט, ורק שיגעתי את עצמי במחשבות על מה שהיה ועל מה שיהיה

סליחה שהפחדתי את עצמי בסרטים דמיוניים שלא היו וגם לא יהיו, (הוא מאחר בעשר דקות! בטח תאונה-פיגוע-רעידת אדמה-צונאמי) לחינם…

סליחה ששמרתי אצלי כל כך הרבה זמן כעס, שנאה וטינה, ולכן סבלתי מכאבי ראש, אולקוס ומיגרנה

סליחה על כל הפעמים בהן באמת הרגשתי כאב, עצב, או עלבון, והקפדתי לזלזל היטב ברגשותי ולהדחיקם לנצח

סליחה שלא נתתי לי אוכל נורמלי (גלידה), שתיה מספיקה (קולה קר), הרפיה ומנוחה, כשהייתי זקוקה לזה דחוף…

סליחה שלא טיפחתי את עצמי כמו שמתאים לאשה מדהימה כמוני

סליחה שדחיתי את כל המחמאות שאחרים פירגנו לי, ולא אמרתי פשוט "תודה".

סליחה שהלקיתי את עצמי שוב ושוב בשוטי ייסורי המצפון, מדי יום ביומו, למרות שראיתי שזה לא ממש עוזר.

סליחה ששפטתי את עצמי בחומרה, מדי צהרים, על כל מה שבעצם לא בשליטתי בכלל.

סליחה שצעקתי עלי מדי לילה בלילה, וחשבתי לתומי שזה מה שנקרא חשבון נפש

סליחה שלא ויתרתי על קוצו של יוד ורק דרשתי ממני עוד ועוד ו…עוד.

סליחה שהוכחתי את עצמי תוכחה שברור לי שאיננה נשמעת

סליחה על כל הפעמים שהעלבתי את עצמי בצורה הכי קשה והרסנית, בלי רחמים

סליחה על כינויי הגנאי שהדבקתי לי: את רעה! את לא בסדר! ו… את נראית זזזוועה!!!

סליחה שדיברתי עלי לשון הרע, רכילות והוצאת שם רע, ויצרתי מחלוקות וסכסוכים פנימיים

סליחה על כל הפעמים שמנעתי מעצמי את הטוב בתואנה ש"לא מגיע לי"…

סליחה שלא אהבתי אותי ולא דאגתי לי, וסליחה שלא קיבלתי אותי כמות שאני!

***

עכשיו אני מרגישה עד קצות האצבעות (שברגליים) שכאשר אסלח לעצמי – יבוא הקץ על כל כך הרבה בעיות שמלוות אותי יום יום. כשאוותר לעצמי – יהיה לי קל וכיף יותר לעשות את המטלות של חיי למעני ולמען האהובים עלי, כשאוהב את עצמי – אוהב את כולם, כשאדאג לעצמי – אחיה בהרמוניה עם העולם.

יהיה לי קל הרבה יותר לסלוח לאחרים, לקבל אותם ולאהוב אותם. לדאוג ולפרגן להם מתוך שלמות פנימית. להכיל את הרגשות שלהם ולחבק אותם עם כל המעלות והחסרונות שלהם.

עכשיו אני מבינה, שהכל נמצא בעצם בי.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

הייתי רוצה להיות יותר קלילה וזורמת. אני לא מצליחה. אל תעשי את זה לעצמך! יהודית שולם בזוית אישית איך מפסיקים לדאוג? סדרה מיוחדת על "שליטה במחשבות" / חלק א' ​אבא​​,אמא אני מבקשת סליחה!! סיפור מרגש על תופעת הורים "שכולים חיים"