יהודית שולם בזוית אישית

שיתוף ב email
שיתוף ב print

זווית אישית

חודש אלול הוא הזדמנות טובה לתרגל סליחה, ולמה? מחקרים מדעיים מהשנים האחרונות מוכיחים שאנשים הצוברים טינה ומרמור לאורך שנים, נוטים להיות בריאים פחות, נפשית ופיזית, בהשוואה לאנשים המסוגלים להשאיר מטענים כואבים מאחור ולסלוח.

הגדילו עשות אנשים שהצליחו לסלוח לאנשים שפגעו בהם באופן כואב בצורה קיצונית. לדוגמא מביאים המחקרים אנשים שהתפייסו עם משפחת מחבל שרצח את בנם, ודוגמא נוספת היא אדם שהיה שבוי בידי ארגון החיזבאללה במשך חמש שנים וחזר ללבנון כדי להתפייס עם שוביו.

נלסון מנדלה נהג לומר: 'טינה היא כמו לבלוע רעל ואז לקוות שיהרוג את אויבייך'. יש עדויות רפואיות המעידות שסליחה מפחיתה את הסיכון להתקפי לב, גורמת לשיפור ברמת הכולסטרול בדם ותורמת לאיכות השינה. רוצים עוד? בבקשה, מי שמצליח לסלוח יחוש פחות כאבים פיזיים, לחץ הדם ירד, ורגשות חרדה ודיכאון יפחתו. תודו שזה משתלם. עוד בשנות ה-80 גילה רופא כוויות מניו אורלינס, כי מטופלים שהשתחררו מתחושות אשם בנוגע לפציעות שלהם – כלפי עצמם, או אחרים – החלימו מהר יותר בהשוואה למטופלים שנותרו כועסים או מרירים.

כשם שהסליחה מיטיבה עם הגוף, כך טינה מריעה לו. כאשר אנו לא סולחים, משתחררים בגוף כימיקלים המעוררים תגובה של סטרס, וכאשר הטינה הופכת לכרונית, כלומר האדם מתעסק וחושב על הדבר המכעיס עשרות פעמים ביום, הכימיקלים האלה עושים שמות בגוף, מגבילים יצירתיות ומקטינים את היכולת לפתור בעיות.

חשוב לדעת שסליחה אינה מצדיקה את ההתנהגות הפושעת או באה להקל באחריותו ובעונשו של הפוגע. עדיין אפשר וצריך לדאוג שהצדק יעשה. סליחה אינה וויתור, ואינה מגיעה מתוך מקום של חולשה או מחשבה שלא מגיע לי יחס הוגן. מקום של סליחה אינו בהכרח מונע את רגש הכעס שהינו תגובה טבעית לכאב ותחושת חוסר צדק. הבעיות מתחילות כשהכעס הופך להתעסקות בטינה מרמור והתחשבנות שמשתלטים על האדם ומרעילים את ההוויה שלו.

סליחה מאפשרת להפסיק את הדשדוש במדמנת מים עכורים והתקדמות לעבר עתיד בו תיקון אפשרי. וגולת הכותרת היא שלא פחות חשוב לסלוח לעצמנו. בואו נחליט שמהרגע הזה והלאה אנחנו מפסיקים אחת ולתמיד להלקות את עצמנו על טעויות שעשינו ביודעין ובלא יודעין במהלך השנה האחרונה, או אפילו לפני שעה. נרשום לפנינו במה שגינו ונלמד איך לא נחזור.

אני חוזרת בי, לא כך מבצעים שינוי, הרי בעוד רגע נמצא את עצמנו שוב באותו מצב, ואז נחזור לסחרור המסוכן. בואו נחליט שאנחנו נשתדל להביט קדימה.

 

אספקלריה יהודית

המלבי"ם בספר הכרמל על הפועל 'סלח' מביא מספר לשונות: 'כפרה', 'נושא עוון', 'עובר על פשע' 'תם עוונך', 'נרצה עוונך', 'מחה עוון' 'כבוש עוון' 'כבסני מעווני', 'מחטאתי טהרני', ועוד. ההבדל בין סליחה ויתר הביטויים הוא שהפועל 'סלח' מורה על מחיקת העוון מהמציאות לחלוטין, כאילו לא היה במציאות כלל מעולם. לעומתו העברת עוון פירושו שיש מציאות לעוון אלא שה' מעבירו מן האדם. כך גם 'נושא עוון'- הקב"ה נושא אותו, וכך הלאה. למעשה, אומר המלבי"ם לא נמצא את מושג הסליחה בשום מקום בתנ"ך אלא רק אצל ה'.

ולכן כששאלו את התורה, הנבואה והחכמה 'חוטא מה עונשו?', אף אחד מהם לא יכול היה להפקיע את החטא מהאדם, והביאו תשובות איך למרות החטא אפשר להמשיך. רק הקב"ה ענה 'יעשה תשובה ויתכפר לו'.

אין שום אפשרות לאדם למחוק מעשה או דבר כאילו לא היה. הוא יכול, למרות שהוא זוכר היטב את מה שנעשה לו, להחליט לעבור על מידותיו, ולמחול על פגיעה. כלומר לוותר ולא לתבוע את עלבונו.

את המשנה באבות 'דע מה למעלה ממך. עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים'. מבאר המגיד ממעז'יריטש כך: אם יש את נפשך לדעת מה נעשה בעינייך למעלה, תוכל להקיש זאת מעצמך. אם אתה בוחר להסתכל על העולם בעין טובה, כך יראו אותך בית דין של מעלה. אם אוזניך שומעות לשון הרע, באותה מידה יקשיבו למעלה לדיבורים הרעים עליך. ואם אתה מנהל פנקסנות, אוגר ורושם באובססיביות את כל הדברים הרעים שהסובבים עשו לך, זה מה שימצא כתוב בספר הזיכרונות שנפתח בראש השנה.

הרב אלימלך בידרמן (באר הפרשה, שופטים טז, יח) מביא את דבריו של ה'קדושת לוי' על הפסוק "ושפטו את העם משפט צדק". האם כוונת הפסוק 'בצדק תשפוט עמיתך' לדון אותו לכף זכות? אלא הפירוש הוא שרוב רובן של לימודי זכות הם הם הצדק. גם אם אתה חושב עצמך לצדיק גדול כל כך שמצאת איזו סברה רחוקה להצדיקו, אינך אלא טועה. כי כך היה באמת. כשהאדם יבדוק עצמו באמת, יגלה שלימודי החובה שלו עקומים הרבה יותר מלימודי הזכות שלו.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.