המדרש מביא מעשה באבא יוסי איש צייתור שהיה יושב ולומד על פתח המעיין. נגלה אליו שד שהיה מתגורר שם, ואמר: "אתם יודעים כמה שנים אני גר כאן, ואתם ונשיכם יוצאים ובאים למעיין בלילה ובצהרים ולא ניזוקים. וכעת תדעו, שיש שד רע שרוצה לגרש אותי ממקומי ולגור כאן ולהזיק לבריות!" שאלו אבא יוסי "ומה נעשה?" השיב לו השד "לך ואמור לבני העיר, שכל מי שיש לו כלי עבודה או מקל או מגריפה שיגיע לכאן מחר בצהרי היום ויביט אל המים. כאשר תראו מערבולת במים, תדעו שהגיע הזמן שאנו נלחמים האחד בשני ואז תקישו בכלים שיווצר רעש גדול ותצעקו "שלנו מנצח" "שלנו מנצח" ולא תפסיקו עד שתראו טיפות דם על המים. וזה יהיה הסימן שאני ניצחתי. הלך אבא יוסי ואמר כך לבני עירו. יצאו למחרת כולם, המתינו עד שראו מערבולת במעיין, הכו בכלים וצעקו "שלנו מנצח" "שלנו מנצח" ולא זזו משם עד שראו דם על המעיין. מוסיף המדרש: "והרי הדברים קל וחומר: ומה השדים צריכים עידוד וסיוע, אנו על אחת כמה וכמה שצריכים לעודד אחד את השני. (ויקרא רבה כד' ג).
קראתי פעם סיפור מעניין מאת ד"ר דניאל אמן, פסיכיאטר מומחה. נהניתי מהסיפור, אצטט אותו למענכן:
"אני אוסף בובות פינגווין. יש לי מעל 300 פינגווינים במשרד, והיום קיבלתי עוד שלושה ממטופל שלי. לפני כמה שבועות בזמן טיפול משפחתי, לאחר שסרק האב את אוסף הפינגווינים אמר: "תגיד לי ד"ר, איך יתכן שאדם מבוגר האוסף פינגווינים יוכל לעזור לנו….?" כדי להגן על השפיות שלי החלטתי לספר לו את הסיפור הבא:
פעם כאשר גרתי בהוואי החלטתי לקחת את בני 'אנטון' למקום שנקרא "פארק החיים הימיים" – שם מתקיימים מופעים של חיות ימיות. פינגווין בשם 'פרדי' ביצע פעלולים מדהימים: הוא קפץ ממקפצה בגובה 7 מטרים, העיף כדור בעזרת אפו ואפילו קפץ דרך טבעת אש. בסוף, המאמנת ביקשה ממנו להביא חפץ מסוים ופרדי ביצע זאת. ואני חשבתי לעצמי: "כשאני מבקש מבני להביא לי משהו מתנהל בינינו ויכוח בן 20 דקות ובסוף הוא גם לא מביא את החפץ". אחרי המופע ניגשתי למאמנת ושאלתי אותה "איך הצלחת לגרום לפרדי לעשות כל מה שביקשת ממנו?" המאמנת הביטה בי ובבן שלי ואז אמרה "זה לא כמו הורים. בכל פעם שפרדי מבצע משהו שהוא קרוב למה שאני מבקשת ממנו, אני מתייחסת אליו, מחבקת אותו ונותנת לו דג"
אז נדלקה הנורה בראשי. בכל פעם שבני אנטון עשה את אשר ביקשתי, לא התייחסתי לכך. אך כל פעם שלא ביצע – הוא קיבל את מלוא תשומת הלב ממני משום שלא רציתי לגדל ילד רע. בלי כוונה חינכתי אותו להיות מפלצת קטנה!
מאז אני אוסף פינגווינים. זו הדרך שלי להזכיר לעצמי להיות ער ולהתייחס יותר לטוב שבאנשים מאשר לחסרונות שלהם. מה היה קורה לפרדי אם נניח בשל מצב רוח רע לא היה מביא למאמנת שלו את החפץ אשר בקשה? מה היה קורה אם המאמנת הייתה אומרת לו "אני לא מאמינה שלא הצלחת לעשות זאת! אתה הפינגווין הכי טיפש שפגשתי בחיי! אנחנו צריכים לשלוח אותך לאנטרקטיקה להיות שם עם יתר הטיפשים!"
איך פרדי היה מגיב? הולך לפינה ובוכה או נושך את אצבעה של המאמנת! זה בדיוק מה שקורה לילדים שלנו כאשר מבקרים אותם או לא מתייחסים אליהם ומקבלים כמובן מאליו את המעשים הטובים שהם עושים". אם את רוצה לגדל ילד בעל ערכים בריאים – הוא צריך להרגיש בריא בתוכו. השיגי לעצמך פינגווין שיזכיר לך להיות ערה לדברים שאת אוהבת בילדייך הרבה יותר מאשר לדברים שאינך אוהבת בהם.
כחלק מעבודתי כיועץ בית הספר, שוחחתי השבוע עם מחנך על תלמיד בכיתתו. לצורך הסיפור נקרא לתלמיד בשם 'יצחק'. המחנך סיפר שיצחק לומד ומתקדם בצורה מדהימה, והוא אחד הטובים בכיתתו. המחנך הוסיף, כי פגש את מנהל הת"ת של יצחק משנה קודמת וסיפר לו כי יצחק עושה חייל בלימודיו. המנהל התרגש עד מאוד ואמר כי הוא לא האמין שיצחק יצליח, והיה בטוח שיצחק ינשור מהמסגרת הנוכחית לאחר תקופה קצרה.
שאלתי את המחנך: "איך באמת גרמת ליצחק להצליח?" המחנך השיב: כשיצחק הגיע אלי לכיתה קיבלתי אותו בחיוך רחב ואמרתי לו: אני שמח שהגעת, אני רואה שאתה הולך להיות אחד הטובים בכיתה שלי". המחנך הצליח להעביר ליצחק את התחושה שמאמינים בו והוא יכול להצליח, ויצחק אכן האמין ועשה כל שביכולתו להצליח. האמון שהמחנך נתן ביצחק הפיח בו חיים, אמונה ומוטיבציה והצליח להיות אחד הטובים בכיתה.
הדרך להעצמה עוברת דרך אמון ועידוד. אין דרך אחרת.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
