נמאס לך מרטלין? הפוסט הבא בשבילך

לעיתים קרובות אנו שומעים על "שיטה החדשה" או על  "טיפול חדשני"  שמבטיח סוף טוב לקשיים שלכם. הייתי מחלק את האוכלוסייה לשלוש קבוצות:

1. אלו שירוצו לשלם (אולי יש להם עודף מזומנים והם צריכים לספר לכולם שהם כבר עשו את זה…).
2. אלו שמגחכים בבוז (הם לא סומכים על אף אחד).
3. אלו שיהססו, יתעניינו, יבררו, וכשישתכנעו יתנו צ'אנס – אולי הפעם ה"שיטה" באמת עובדת.

אז זהו, אני שייך לקבוצה השלישית. גילוי נאות: בטעות יצאתי יועץ. יותר מתאים לי להיות חוקר או מדען. אבל בכל זאת יצא ממני משהו טוב – מן מוטציה כזו בין חינוך למדע. מאחר ואני עוסק עם ילדים ומבוגרים בעלי הפרעת קשב, ולא כולם רוצים/יכולים להיעזר בריטלין לסוגיו השונים, חשבתי לעצמי, "לא יתכן שאין משהו אחר, אני חייב למצוא דרך לסייע לבעלי הפרעת קשב בלי ריטלין". החלטתי לחפש. התכתבתי עם כל מי שאני מכיר (וגם עם מי שלא) – יועצים, רופאים, מאבחנים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים ושאלתי "האם אתם מכירים משהו שעוזר להפרעת קשב – חוץ מריטלין??" קיבלתי מגוון רחב מאוד של תשובות שלא אוכל למנות את כולן. אך בכל זאת, כיוון שחז"ל לימדונו שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, אצטט כמה מהתשובות שקיבלתי בשם אומרם:

גב' אסתר  וינסטוב – M.A בתקשורת בין אישית ומאמנת קואוצ'ינג ל-ADHD מציעה:

• לעזור לילד להכיר את עצמו, לתרגם לו ב"תמונות" או מילים קלות מה עובר עליו. לדוגמה: אח קטן מעצבן אותו והוא מתפרץ. להסביר לשניהם שיש כפתור אדום ביד ושלוחצים בו המוח מוריד את התריס ועסוק בעצמו. כל פעם שקורה שוב להזכיר לו את הכפתור ולתת לו זמן עם עצמו להירגע.
• שיטת האסימונים – להכין רשימה של פעילויות יומיומיות שמקבלים עליהן נקודות או אסימונים, לקבוע לכול שבוע פרס (שיטה יותר מורכבת שצריך להכיר אותה כדי שתעבוד, עובדת על עליית המוטיבציה שזו נקודה מאד משמעותית בהפרעה).
• עבודה יומיומית על החוזק, ערכים, אמונות, יכולות וכול הטוב שבילד. ללמד את ההורים להשתמש ב"משקפי הטוב" ולפרגן על זה, לשים פוקוס על הטוב.
• הורים שלא בוחרים בטיפול תרופתי חייבים לקבל הדרכת הורים וליווי.
• אמא שלא רוצה לתת ריטלין חייבת להתחייב להפוך למומחית בקשב ולרכוש כלים שיעזרו לה לכוון, לתמוך ועודד את צמיחת הילד.
• פעילות גופנית ולהיות במקום ירוק מעלים את רמת הדופמין במוח.
• ספרים כמו "עצור, מורידים הילוך" ו"האידיאיצ'די שלי" ועוד הרבה, מאד יכולים לעזור.
• לתרגל את הכלי רשימות: להכין ערב מראש כדי לתכנן מה יקרה מחר, מה צריך לשים בתיק לבריכה, איך נארגן את שעות הפנאי, מה הזמן נכון לשיעורי בית, מה הפעילויות שצריך לעשות בהקמה לפני יציאת לבית הספר.
• להכיר במוטיבציה של הילד ומה אוהב לעשות…ללמד אותו הצלחות….

הגב' אפרת מור יוסף – גננת ותיקה ממודיעין עילית מציעה:

• לתת אמון אמיתי בילד/ה שהוא יכול להגיע רחוק למרות הקשיים ולהוסיף הרבה סבלנות.
• יש לתת לילדים אלו הרבה מאוד חום ואהבה זה בונה ומחזק אותם.
• לתת לילד חוג אחד לפחות שקשור לתחושה/יצירה/ נגרות וכו'
• העצמה אישית ולפרגן על התקדמות חיובית עם עקביות.

הגב' יעל סגל (סליחה שאיני זוכר את תפקידה) מציעה:

• פעילות גופנית יומיומית.
• למדה בקבוצה קטנה עם הפסקות.
• שינה ואכילה סדירות.
• רכישת מיומנויות חברתיות.

ד"ר אסנת צפריר מציעה:

• ניטרול רעשים סביבתיים, סילוק מסיחים, שימוש באוזניות אוטמות רעש או מוסיקה באוזניות כדי לנטרל רעשים סביבתיים.
• לשבת ליד הילד, אפשר אפילו לעסוק בפעילות מקבילה, ופשוט לשבת לידו. זה מארגן אותו ועוזר לו לשבת ולעבוד.

אלישע כהן – יועץ חינוכי מציע:

• 1 . לעבוד על כללים מדוייקים וסדר יום מובנה עד שעת השינה.
• 2 . חיזוק כח רצון ע"י פיתוח שאיפות.
• 3 . המון המון חיזוקים חיוביים לעידוד מוטיבציה (כלכלת אסימונים).

ד"ר אריה אשכנזי – נוירולוג ילדים מוסיף:

• אם הילד שלך רוצה לשחק במשחק שיש בו זמני המתנה בתור או לשבת בסבלנות לפרקי זמן ארוכים, תן לו חטיף ביד או פריטים קטנים שהוא יכול להתעסק בהם (כמו כדור או צעצוע), או הכן לעצמך משחק דיבור (חידות, "כן-לא-שחור-לבן") או ספר לו סיפור בינתיים.

חיה שקד – מאבחת לקויות למידה ותפקודי קשב מציעה:

• שיטת רביב – מבוסס על תרגול בתנועה (יש בשיטה זו מגבלות מסוימות).
• שיטת אירלן – שימוש במסנני צבע – משקפיים או עדשות בצבע מותאם אישית. (ידוע לי שיש שיצאו נגד שיטה זו).

ד"ר דורון תודר – פסיכיאטר, כתב לי כך:

• "אני משוכנע שתקבל תשובות רבות לשאלתך, אך למען האמת, יש רק שיטה "אלטרנטיבית" אחת שהוכיחה את עצמה כיעילה להיות תחליף לתרופות – קוראים לה נוירופידבק".

נוירופידבק? אני שואל את עצמי, מה זה הדבר הזה? (להזכירכן, מדובר בתקופה הקודמת לאינפלציה בפרסומות על נוירופידבק). אז החלטתי לבדוק. לאחר חיפוש, מצאתי כי בקרוב נפתח קורס חדש למטפלים ב"נוירופידבק". בררתי מעט ואמרתי לעצמי "אני כאן". בקורס למדתי על פעילות חשמלית של המוח, תדרים, מערכת עצבים, פעילות מוחית, התפתחות הנוירופידבק, סוגים שונים של מערכות נוירופידבק, ועוד כל מני דברים מעניינים. בסיום הקורס אני מוצא את עצמי עם תעודה ומכשיר נוירופידבק. דבר אחד עדיין לא היה לי ברור: "האם זה עובד?" מתוך ספקנות רבה, חיפשתי הורים שלא מוכנים לתת ריטלין אך מוכנים להקריב את ילדם על מזבח הנוירופידבק.

במאמרים הבאים אכתוב בע"ה מה זה בכלל נוריופידבק, כיצד זה משפיע, והאם זה באמת עובד.

הערת הנהלה: *אין לראות בנ"ל  כהמלצה/הצעה/תחליף לייעוץ מקצועי כלשהו, חשוב מאוד שלא לזלזל בהמלצות איש המקצוע המטפל של ילדכם!*

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

הורים מחנכים ילדים, אכן? כי זה הרבה יותר מחשוב! טיפ המוגנות של אתי חיבור וחינוך למצוות מכשיר ניווט יהודית שולם: מהי אהבה? והאם את יודעת להעניק אותה?