כשהרוח החזקה
שקטה ועלתה
לגנזי מרום,
גשם חרישי
החל לרדת
בליבות האנשים החיים
המרגישים.
וידוע ידעתי
כי רוחך
נגעה בם
במסתרים.
ותש הלב מהבשורה
והושלכו הלוחות
ודומית אין קץ
נעטפה בחושך סמיך וסגול.
ובתוך השקט הנורא
קמו מילייך
וניצבו איתן
נחבאים
כמו מלטפים.
מבינות לשברים
נוצקו
טללי אור,
ונחמה
נשפכה
להיעלם הגדול.
ולמול שבר החיים
נישא בגאון
שברך
הזאת נעמי?
שאלת,
וליבך שפעם
חיבק את החסר
אמר תודה על האין
ויכל לו, למוות.
ומלמעלה,
קרוב כל כך
מחובקת
עם בורא החיסרון
לא עוד ייסורי גוף
וחיבוטי נפש.
לא עוד אור חבוי
הצריך גילוי
בהסתרה
מזרת אימה.
משם,
את ממשיכה
להחזיר אור
אל לוחות הלב השבורים.
כזרוע אלוקית ארוכה
מלטפת
נפשות קרות
שעיניהם מוכות הסנוורים
לא נוגעות
באור הממתין
מחוץ לחדרם העבש.
ויצורי הסתר והסער
מחפשי המסתור
לנפש לכודה
שומעים את אוושת קולו
של האלוקים
המסתתר כל כך
ומתגלה כל כך
עמוק בלב.
תמר משה מטפלת במוזיקה ומתמחה בפסיכולוגיה קלינית לפרטים ויצירת קשר: [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
