בשנים האחרונות אני מדברת עם עשרות נשים שרוצות לעשות שינוי בחיים שלהן. זה לא משנה באיזה תחום ולמה, אבל בכל אחת מקננת האמונה שהיא ראויה לחיים טובים ומאושרים יותר, ולפתור קשיים וקונפליקטים.
אז מה בכל זאת, מונע מאיתנו להתחיל בשינוי?
יש לנו חששות…
"מי אמר לי שזאת השיטה הטובה והמתאימה בשבילי, חברה שלי עשתה משהו אחר לגמרי…" או: "באמת היה מתאים לי, אבל עכשיו זה לא הזמן… אולי אחרי החגים…" או: "זה באמת נשמע מצויין, אבל אני צריכה להתארגן לקראת זה לחסוך, ולמצוא ביבי סיטר…"
האם יש לנו זמן לחכות עוד?
כל כך הרבה זמן אנחנו כבר מתמודדות, האם יש לנו עוד זמן להמשיך עם זה? איך ייראו החיים שלנו עוד שלושה חודשים, אם נקבל כלים שיעזרו לנו ליצור את החיים שתמיד חלמנו עליהם, ימלאו את חיינו בשמחה בעומק ובמשמעות, ובכלים להתמודדות?
הרבה פעמים, אומרות לי מטופלות בכאב, "חבל לי, שכל הטוב הזה הגיע אלי רק עכשיו… איך היו החיים שלי ושל הילדים שלי שונים, אם הייתי במקום הזה, לפני עשרים שנה…"
הקולות המקטינים…
בתוך כל אחת מאתנו יש איזה דמות קטנה ושחורה, שלוחשת לנו "עשית כבר כך כך הרבה ניסיונות… לא כדאי לך להאמין שהפעם זה יהיה אחרת…"
האם זו סיבה להפסיק להאמין שאנו ראויות לשינוי?
כולנו מפחדות מכשלון, אבל מהו באמת כישלון?
הכישלון האמיתי הוא לא לנסות. מי שלא מנסה – אין לו שום סיכוי להצליח! מי שלא מנסה להצליח – הוא 100% נכשל, לעומת מי שמנסה – יש לו תמיד סיכוי להצליח…
ההצלחה האמיתית
כאשר אנחנו חיות ופועלים מתוך הישרדות קורים שני דברים:
האחד – אנחנו עסוקות רק בלסיים עם היום, השבוע, ולא מחוברות לכוחות העצומים, ולמשאבים בהם חנן אותנו הבורא: משאבים של חכמה, ידע, כישרון, אינטואטיציה, יצירתיות ועוד.
וכתוצאה מכך, הדבר המשמעותי ביותר הוא שאנחנו לא עסוקות כלל במימוש הייעוד שלנו, והשליחות של חיינו, השליחות המיוחדת לנו, זו שרק אנחנו יכולות לבצע, ושלשמה הגענו לעולם.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
