אז… איך מתחילים פרידה מחיתולים?/נורית חרבי

שיתוף ב email
שיתוף ב print

אפשר לגמול את הילד מחיתולים
בקלות וביעילות וכחוויה חיובית ומעצימה עבורך ועבורו!
מאמר שני בסדרה כאן תוכלי לקרוא את הראשון.

בתהליך פרידה מחיתולים הילד צריך ללמוד בגוף שלו שמה שהוא מרגיש עכשיו שהוא צריך לשירותים, אבל, איך ילד יודע שמה שהוא מרגיש בגוף זה מה שהוא מרגיש? הוא לא יודע…אם נלמד את הילד להיות קשוב לעצמו ולהבין שהוא יכול לחוש לפני שזה קורה, הוא יהיה פחות מבוהל וגם…יבין שכעת הוא צריך לשירותים.
מכאן שתהליך הפרידה מחיתולים הוא תהליך של למידת מודעות גופנית. וכמו שהילד יקבל את הדברים וילמד אותם, כך זה ישליך על התפיסה שלו על הגוף שלו בהמשך החיים.

אם כך, זה אומר שאנחנו צריכים ליצור הכנה טובה לילד כיצד?  ב4 שלבים

  1. באמצעות שיח על הנושא. נשלב ספרים בנושא, [חייבת לשתף שאני אישית לא מצאתי ספר ילדים שעוסק בנושא, שיש בו שימוש בשפה נקיה. אני בשלבי הוצאה של ספר המותאם לאוכלוסייה הדתית-חרדית. מי שרוצה פרטים נוספים מוזמנת לפנות אלי במייל/בטלפון המצוין למעלה ואעדכן אותה] ננסה לשקף על בובה את המצב, ונשתף את הסביבה שתתמוך בילד בהבנת הצורך.
  2. גשו לקנות יחד סיר שמותאם לשלב זה ותנו לילד לבחור בעצמו, בכדי לפתח את תחושת העצמאות והשליטה שלו.
  3. אם יש ילדים שעדיין אין להם מוטיבציה פנימית ולא מראים נכונות או שיתוף פעולה אז לפני שמורידים חיתול ממליצה לחזק ביטחון עצמי באמונה שהוא מסוגל ויצליח. להתחיל לתת תפקידים קטנים ואחריות כמו מציאת זוגות גרביים וקיפולם, סידור מדפים במקרר, עריכת שולחן ופינויו וכדומה. גם בהתנהלות איתם, תנו להם אפשרויות להתנסות- נעילת נעליים, צחצוח שיניים, חפיפה, סחיבת תיק ועוד. השיח צריך להיות מעודד- "אני מאמינה שאתה מסוגל ואתה תצליח". לא לעשות דברים עבורם. ברגע שלאט לאט ירגישו שהם מצליחים במשהו, תגדל המוטיבציה הפנימית גם בתחום הפרידה.
  4. בכל יום לציין לילד את המשפט: "עוד מעט חמודי, גם אתה תהיה כמו כולם וכבר לא תצטרך חיתול" .

 

אחרי מספר ימים כאלה אפשר להתחיל להוריד לילד את החיתול.

כדי שתהליך הלמידה של הילד יהיה מעצים, חיובי ומלא בטחון, מתחילים את התהליך בבית, בסביבה הבטוחה של הילד ומורידים לו את החיתול לחצי שעה וזהו. כל יום מוסיפים עוד 10-15 דק'. לפני שמורידים לילד את החיתול, אומרים: "אמא מורידה לך את החיתול, אם אתה מרגיש שאתה צריך, תגיד לאמא ונלך לשירותים." זה מחבר אותו לתחושה שמרגישים לפני ולמודעות הגופנית שלו.

 4 דגשים לגבי הורדת החיתול:

  1. בזמן שהוא ללא חיתול מאד חשוב להיות איתו ב100%. לשבת לידו, לשחק איתו, ולדבר איתו. המטרה היא שהוא ילמד את הגוף שלו ולכן המטרה היא שהוא "יפספס". כאן זו הזמן להסביר לו שבפעם הבאה שירגיש שהוא צריך, נלך לשירותים. זה יקרה כמה וכמה פעמים ולכן חשוב למנף כל מקרה כזה ולהסביר לילד מה מצופה ממנו ולא לחשוש לחינם. חשוב גם להכין את הבית. לגלגל שטיחים ולכסות ריהוט שעשוי מבד יוקרתי [אני אישית שמה על הספות מגן מזרן ומכסה בבד דקורטיבי שניתן לכיבוס] כל זאת על מנת למנוע מהילד לחוש תחושת מוגבלות במרחב הפרטי שלו ועל מנת לסייע לנו, ההורים להרגיש נוח יותר עם התהליך ולא להיות לחוצים לגבי החפצים בבית. מדוע? הילד חש את תחושת הלחץ שלנו, וזה מקשה על תהליך הלמידה של ההתרוקנות.
  2. לא צריך להציע לילד לעשות את הצרכים שלו בסיר/בשירותים באופן יזום. המטרה היא שהוא ילמד את התחושות בגוף שלו, ואת התוצאה בסוף התחושות האלה. אז ברגע שאנחנו שואלים אותו כל כמה דקות או רודפים אחריו עם הסיר, הילד עסוק בלרצות אותנו או בלהבין מה אנחנו רוצים ממנו, במקום לאפשר לתהליך למידה טבעי להתרחש פה.
  3. כמובן בשום אופן נסו לא להיגעל, לא ולא להתעצבן, אלא תהיו כמה שיותר אמפטיים סבלניים ומכילים. זכרו את הקשר ההדוק ואת המשמעות של התהליך הזה למודעות גופנית ולהקשר הגופני של הילד. חשוב להגיב באופן הכי נינוח והכי ענייני שניתן, תוך כדי הכוונה למה שאתם מצפים שיקרה.
  4. ייתכן שבתחילת הדרך יהיו ימים שבהם הילד לא ירצה לשתף פעולה או להוריד את החיתול וזה בסדר גמור. אם אתם רואים שהילד בשום פנים ואופן אינו משתף פעולה עם הפרידה, חושש, בוכה ומבטא קושי כמובן שיש לכבד את רצונו. זהו גופו ואלו הצרכים שלו והוא ורק הוא שולט עליהם. אפשר להמשיך עם העברת מסר שאתם בטוחים ומאמינים בו שבסופו של דבר הוא יתפנה בשירותים כשירגיש מוכן. כמו כל הילדים…

 

אחרי מספר ימים הילד ילמד להגיד אחרי שהתפנה מצרכיו.
מעולה!! זה אומר שהוא למד לחבר את השם של הפעולה, לפעולה עצמה.
אחכ הוא ילמד להגיד בזמן שזה קורה.
גם זה מעולה! הוא למד לחבר בין המילה, פקודת השחרור לתוצאה.
ואז מגיע הרגע שהוא אומר לפני שזה קורה.
זה השלב שאפשר כבר להגיד מזל טוב! זה אומר שתהליך הלמידה של הילד הושלם.
זה אומר שהילד למד לחבר בין התחושה שמתהווה בגופו. ברגע שהוא אומר, תגידו לו שילך לעשות איפה שעושים, בסיר/בשירותים והחל מהרגע הזה מורידים את החיתול במהלך היום.

  • מאד מאד חשוב שהתגובות שלנו ישארו כמה שיותר ענייניות, בונות ומחזקות. לא לעשות מזה עניין גדול. לא פרסים, ולא יותר מידי שמחה כדי שלא יווצר מצב של תלות בין שירותים למשהו אחר מלבד ההרגשה הפיזית של הילד. אנחנו לא רוצים שהילד ילך לשירותים כי זה מרצה אותנו, אלא אנחנו רוצים שהילד יהיה קשוב לגוף שלו. כלומר, כשאנחנו מגיבים בצורה מוגזמת של פרסים זה עשוי להפוך למוקד שליטה. השארו כמה שיותר ברורים, כמה שיותר ענייניים, כמה שיותר פשוטים: "כל הכבוד. עשית? איפה שעושים?".

 

את הגן יהיה נכון לשלב רק כאשר תראו שבמרבית הזמן [לפחות 60%] יש הצלחה בתהליך.

כיצד עושים זאת?
מהי הדרך הנכונה עבורך ועבור ילדך לשילוב הגן בתהליך?
מהו הסוד שיתן לילד בטחון להתפנות כראוי גם בגן?

כל זאת אפרט במאמר הבא.

 

 

אם את חווה אי אלו קשיים בתהליך הפרידה מחיתולים,
אני מחכה לך במייל או בטלפון
ואשמח לייעץ לך.

 

ובינתיים שיהיה
בהצלחה
!

 

נורית חרבי שיחות: 0583254953 מסרונים: 0523454953 מייל: nurit.harbi@gmail.com

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.