"לא חיונית למשק" אני לא חושבת שיש משפט מקטין ופוגע יותר מהמשפט הזה. כבר עבר שבוע מאז
שהכניסו אותי להגדרה הזו. שבוע. ואני עדיין לא מתאוששת. שורדת את הקורונה. שורדת את מס'
הנדבקים. שורדת את החנויות הנעולות. שורדת את החנויות הפתוחות ואת התורות המשתרכים
מאחורי הדלת. שורדת את עיר הרפאים שאני מסתובבת בתוכה. אבל את זה שאני לא חיונית למשק?!
זה כבר מעבר לסף שלי. מה הפלא שאני מרגישה כל כך לא חיונית וחיננית. כולם אומרים זה הילדים
בבית, זאת החרדה, זאת הקורונה. אבל אותי אי אפשר לסובב. נקודה. בדיוק ככה אמורה להרגיש
מישהי שמסתובבת שנים בתחושת חשיבות, העולם צריך אותה, לא מסתדרים בלעדיה, היא מצילה
את המדינה ואת האנושות כולה. הכל טוב ויפה. עד, עד שמגיע ווירוס קטנטן, כלום, בקושי במיקרוסקופ
רואים את הקורונה הזאת. אבל את האמת על מידת החיוניות של אנשים. את האמת הזאת היא מפיצה
יופי. יותר ממה שהיא עצמה מופצת. תגידו לי אתם בחשבון פשוט, כמה אנשים חולי קורונה יש בארץ
ומנגד כמה אנשים לא חיוניים שנאלצו להישאר בבית יש בארצנו?
זהו, אז ככה אני מסתובבת בבית, מרגישה לא חיונית, לא חיננית, רק סתם מין חננית כזאת….
אופה עוגיות עם הילדות. אתם יודעים, ללוש את הבצק מוציא את התסכולים והחרדות שלהן. אבל מה
זה שווה מול האי-חיוניות שלי למשק, מה?
מחטאה ידיים עשרות פעמים ביום. לא אני לא אובססיבית. עשרות פעמים ביום זה כי חישבתי גם את
הידיים של הקטנים. ושוב, יפה שאת מצליחה לחטא ידיים, כל הכבוד, אבל כן, את זוכרת?! את לא
חיונית למשק!
מוסרת שיעורים בחשבון, בתורה, בהגדה, בקריאה. נותנת שיעורי בית ועוברת לכיתה הבאה, סליחה
לבת הבאה שלי. מוסרת שיעורים בחשבון, בדקדוק, בתורה, בהבעה, בהגדה ובתפילה. נותנת שיעורי
בית ושוב גם לבת הבאה בתוספת שיעור באנגלית ומתמטיקה. מסבירה, מחשבת ופותרת בעיות. הולך
לי טוב דווקא, עד, עד שאני באה לחשב את מידת החיוניות שלי במשק.
חותכת ירקות ופירות. מורחת כריכים, עוד ירקות. ו"אמא עכשיו סלט כרוב עם צנוברים" מבשלת
צהריים. "היי מי לקחה מרק בלי רשות? ואיפה כל התפו"א? אמרתי שאני לא מרשה לטעום".. מבשלת
שוב, חותכת ירקות, לשה בצק מקמח מלא, חותכת פירות, העיקר שלא נצא במשקל חריג מהחופשה
הזאת. בעצם, מה זה משנה, למה לי להראות במיטבי, קילו יותר או קילו פחות לא יהפכו אותי לחיונית
יותר או פחות. למשק זאת אומרת.
נזהרת לא להפריע לבעלי ב'כולל' גם כשאני כבר כמעט משתגעת מצפיפות האוכלוסין פה בבית. בכל
זאת "תורה מגנא ומצלא" מרגישה קנאה, הוא יושב ולומד, נפגש עם חברים, חווה סיפוק וחיוני! הכי
חיוני שרק יכול להיות לעולם כולו. איך הוא יוכל להבין את אשתו הקטנה (לא, לא בממדים) הקטנה
והלא חיונית למשק?!
מספרת את "קורוני קפץ לביקור" ומציירת את מציקוני שהשתלט פה על חלק מהילדים. מסבירה על
הקורונה, על המאבק בו. ו"לא חמודי, אני לא הולכת למות, מצטערת לא תהיה לך אמא חדשה שמרשה
לישון מאוחר ולאכול רק ביסקוויטים עם שוקולד" מסכנים, אני חושבת תוך כדי. אם אני מרגישה ככה,
איך מרגישים ילדים שביום בהיר מתוודעים לעובדה שאמא שלהם, כן האמא המקסימה הזאת, לא נעים
לומר, אבל היא לא חיונית, לא חיונית למשק.
בקיצור- מנקה ומסדרת. מעסיקה ומארגנת. מרגיעה ומתייחסת. מאכילה ומבשלת. ועסוקה סביב השעון
ומחוצה לו. עסוקה במה? מיותר לציין, אבל מי שעוד לא יודעת נציין שוב, עסוקה בדברים הלא חיוניים
למשק….
רוצה לשתף אותנו מה עובר עלייך בימים אלו? שלחי במייל תוכן מתאים:
[email protected] |
4 תגובות
תקשיבי! את גדולה .
לא הפסקתי לצחוק???
מה שבטוח אני צריכה עוד פוסט חיוני מיוחד כזה!!!
ב"ה זכו להינות מהחיוניות שלנו
רק האנשים הקרובים והחיוניים באמת עבורינו
שנשמע בשורות טובות
ונמשיך להיות חיוניות במקום החשוב לנו -באמת?
עובד זבל מוגדר כחיוני למשק, ומנכ"ל חברת ענק לצעצועים או אופנה-מוגדר כלא חיוני…
זה ממש לא אומר שהעבודה שלך לא שווה או נחשבת 🙂
וואי ממש הזדהתי עם כל מילה
מקסים
תודה רבה על תוכן מרענן…..