ברור שאסור לשקר.
בגן חדווה היה תלוי על הקיר פלקט ענק: מדבר שקר תרחק!!
כל הקטעים של הקישוטים האלו, בגן תת חובה, עם אותיות ומילים- ממש מיותר לדעתי
כי בגן חדווה לא ידענו לקרוא בכלל.
אז בשביל מה לתלות פסוקים על הקיר?
זה בטח בשביל להרשים את המפקחת.
ומה זה, אם לא שקר בעיניים?
את השקר הראשון שלי לא אשכח גם אחרי שאגיע לגיל גבורות הבא עלי לטובה.
הייתי אז בגן ההוא, עם הדבר שקר תרחק שהיה תלוי על הקיר, ילדה קטנה עם קוקיות ואצבע בפה.
הייתי ילדה בנלית לחלוטין, עם שתי עיניים, עשר אצבעות בידיים, עוד עשר ברגליים, בלי קרניים ובלי זנב.
ו— הייתי עדה לכל מיני התרחשויות שקרו בגן, לכל מיני בנות.
למשל- כשלמימי נולדו אחים תאומים הגננת עשתה מזה עסק, וואו, עד היום העיניים שלי נוצצות מקנאה.
כשאבא של אודליה נכנס לכלא בגין פריצה לבנק- אודליה הפכה לכוכב הגן. אוי, כמה קינאתי בה….
וכשלמיכל נפלה שן (נשארה שנתיים בתת חובה, זה למי ששאל איך בגיל כה צעיר נופלת שן) הגננת עשתה מזה מטעמים.
ורק אצלי הכל נשאר כרגיל. זוג הורים נורמליים, שומרי חוק וסדר, משעממים לחלוטין.
ואז ביום אחד בהיר נפלה בי הברקה:
"הגננת", ככה פניתי אליה בדיוק בשיא המתח בריכוז "אבא שלי מאושפז בבית חולים".
"מה קרה, שירונה?" נבהלה הגננת.
"נולד לו תינוק", עניתי לה בעיניים נוצצות.
למרות שעברו מאז מעל עשרים שנה לא אשכח את שיחת המוסר שחטפתי ממנה.
מאז למדתי שיש שקרים ויש שקרים.
יש שקרים שיכולים לעבור חלק מבלי להותיר עקבות, ויש שקרים שפשוט לא שייך שהם יקרו במציאות.
ולמה נזכרתי לי פתאום בכל הקטע הנ"ל?
בגלל אסתר שלי.
אסתר שלי היא כלה. אתן זוכרות אותה מהקטע של משלוחי מנות, לא?
בפסח היה אמור להיות ויזיטע אצל חמותה לעתיד, אבל בגלל שביבי לא הרשה לנו להיפגש, דחינו את הביקור ליום אחר.
אתמול אמא של החתן שלנו בקשה מאסתר שתעלה אליהם בערב, הם מאד מתגעגעים אליה, ממש לא מסוגלים לחכות יום נוסף.
הבעיה היא, שבנוסף לכל שלל מעלותיה של בתי, היא גם מתולתלת. מאד.
ביום יום אין זכר לתלתליה הסבוכים, יען לאסתר שלי יש מחליק שיער יקר שעושה את עבודתו בצורה מקצועית. כשתראו את אסתר שלי לא תאמינו ששערה השחור והגולש הוא בעצם סבך תלתלים לפני הגיהוץ.
מה שקרה לנו אתמול זהו סיפור שעדיף שלא היה קורה.
מחליק השיער של אסתר החליק לתוך דלי הספונג'ה ומשכך הוא שבק חיים לכל חי.
הלך לעולמו והותיר את אסתר עם התלתלים על הראש.
ואז ממש באותו הרגע התקשרה החמות לעתיד ובקשה מאסתר שתעלה אליהם בעוד כחצי שעה.
איך אסתר תעלה אליהם עם שיער מקורזל? איך?
הרי הם מכירים אותה כשהיא חלקת שיער, רך כמשי ומשתפך כמו גלי הכנרת ביום חמסין.
אז אסתר שלי ענתה לחמות: "הייתי מאד רוצה לבוא אליכם אבל יש לי היום בערב חתונה של חברה מאד קרובה".
החמות השתעלה קלות ושאלה אותה: "איך חתונה, ממי, אם אנחנו כעת בימי הספירה?"
מסכנה אסתר.
"אמא", ככה היא פנתה אלי, רועדת מבכי, מותחת תלתל שחור וסורר
"מה הם יחשבו עלי? גם שקרנית וגם כבשה שחורה".
זהו, את הלקח למדנו:
בספירת העומר אסור לשקר!!!
10 תגובות
הכותרת נכונה ועוד איך!
מי שמשקר – סופו להסתבך!
אפשר היה לומר: תודה! אבל אינני יכולה!
ואפילו לא נורא – לספר על התקלה
להשתמש במחליק – זה מאד מקובל
וזה לא אומר שהשיער מקורזל!!!
יש כאלה ששערן הוא קצת גלי
כךשבסיפור על המחליק – את סודך לא תגלי…
חותמו של הקב"ה הוא – אמת
וממנה – לא כדאי להשתמט
במקרה זה – אני בטוחה
שלא היתה כוונה לשקר, זה נפלט כתוצאה ממבוכה!
אבל הלקח – ודאי
לשקר – פשוט לא כדאי!!!
חחחח…
כמה צחקתי, כך גם הזדהתי איתך..
בתור מתולתלת- הבנתי את התמודדות שלך?
לתשומת לב התחלת הכתבה לא נכונה משום שגם אם לא יודעים לקרוא הלב קורא והנה מציאות שזה מה שנכנס לראש
וואו הרבה זמן לא צחקתי ככה
אדיר!
אחד הכתבות הטובות וההומוריסטיות שקראתי ואני קוראת הרבה
תודה
הייתה מתקנת את עצמה שיש בר מצוה, פשוט הם מכינים בר מצוה בגודל חתונה…
יואו, מווששששששלם!!!
כולי רועדת מצחוק….
נס שיש אותך, כלומר ת'טקסים שלך…
מים קרים על נפש עצבנית!!!
המשיכי לשמח אותנו!!!
את אלופה.
מהנה ומועיל…
אוהבת את הכתיבה שלך שירה
כמה צחקתי עכשיו
אבל ברצינות זה מוכר
וזה אמיתי