בָּאָבִיב/ חמוטל אופמן

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בַּקּוֹרוֹנָה הָיוּ הָאֲנָשִׁים מֵתִים. כָּל אֶחָד וּמוֹתוֹ, וְהִתְבַּלּוּתוֹ, וְהַשָּׁעָה
הַמְּדֻיֶּקֶת שֶׁל הַשָּׂרָף שֶׁעָלָה מִמּוֹתוֹ מֵחָדָשׁ.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁ'נִסְגַּר עֲלֵיהֶם' בַּקּוֹרוֹנָה.
נִסְגְּרוּ הַמְּקוֹמוֹת הָרֵיקִים שֶׁל הָאֱמוּנָה הַמְּטֻשְׁטֶשֶׁת, וְתָאִים חֲשׁוּכִים נִמְחֲקוּ
לְאַט.
הַשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים נִסְגְּרוּ עַל אוֹתָם שֶׁמֵּת עוֹלָמָם, וְתַחְתָּם צָמַח
רָקִיעַ קָרוֹב אֶחָד קָטָן בְּלִבָּם.

לִפְנֵי שָׁנָה הֵחֵלָּה הַקּוֹרוֹנָה מַבְעִירָה אֶת הָאָבִיב, מְנַעְנַעַת אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁאֵינוֹ,
צוֹבַעַת תְּשׁוּבוֹת חֲבוּיוֹת כְּרַקָּפוֹת בְּצִדֵּי סְלָעִים, וְכוֹתֶבֶת לָהֶן תָּוִים
שֶׁל תֹּם.

מֵאָז הָיוּ הַקַּיִץ וְהַסְּתָו מְהַדְהֲדִים פְּעֻלָּתָם בַּמְּבוֹאוֹת.
אֲנָשִׁים נֶעֶלְמוּ וְהִתְגַּלּוּ, לְבָבוֹת נִפְרְדוּ וְהִתְחַבְּרוּ,
וּפְרִיחוֹת חֲדָשׁוֹת עָלוּ מוּל הַשָּׁמַיִם שלְאַחַר הַחֹרֶף.

וּבָאָבִיב שֶׁהִגִּיעַ שׁוּב, יָקוּמוּ בְּטַל תְּחִיָּה מְחֻדֶּשֶׁת
נִשְׁמוֹת כָּל הַחַיִּים וְהַמֵּתִים, בִּגְאֻלַּת נֶפֶשׁ וְרוּחַ וְגוּף,
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.