לא עוד סיפור ניסים

אני יודעת שאתם לא אתר של סיפורי ניסים, אבל חשוב לי לשתף אתכם. את הסיפור על יוסף מוקיר שבת כולנו מכירים מגיל הגן וכולנו זוכרים איך היה דואג בכל יום להכין משהו אחד לשבת.
אבל הסיפור נשאר בגדר סיפור מרגש ותו לא. מעולם לא חשבתי שלסיפור יכולה להיות משמעות גדולה של מעבר, עד שהחלו להגיע הטלפונים מהרב בתלמוד תורה.
"קשה לו", "הוא לא מצליח ללמוד בשקט", "הוא לא מסתדר חברתית", אלו היו דוגמית מהשיחות שקיבלנו ואני, אני עם דמעות בעיניים מסיימת כל שיחה ושואלת את עצמי מה אני עוד יכולה לעשות.
עשרות שעות של מטפלים, מלווים, חונכים. אלפי שקלים, מאות אלפי דמעות ומה לא.
אחרי עוד טלפון, הרגשתי שגדול עלי. המתוק כבר ישן בשלווה בחדרו ולא ידע כמה טוב אנחנו רוצים שיהיה לו.
השעה הייתה יום חמישי בלילה, הבית זעק לעזרה ולי לא היו כוחות לקום להכין כלום לשבת ולא לדבר על לסדר את הסלון. ואז גיליתי את הספר של יוסף מוקיר שבת זרוק באחת הפינות על הספה.
קראתי אותו. לא יודעת למה והחלטתי שאם יוסף מוקיר שבת הוקיר כל יום בשבוע את השבת, אני יכולה לעשות משהו אחד למען השבת.
נעמדתי ובכוחות על אנושיים כמעט ערכתי שולחן לקראת שבת. וכן, זה היה נראה בדיוק כמו שאפשר לדמיין – רצפה זרועה משחקים, ספות שנצבעו בצבע טרי של טושים, מטבח שפעם היה נקי והררי כביסה שהמתינו לקיפול, אבל השולחן של הסלון היה ערוך ולא סתם, ערוך עם הכלים המפוארים ביותר שאפשר.
אני מתקשה לתאר את התחושה הטובה בלב שלי אחרי זה. נכנסתי לחדר עם מועקה על הילד ועם סיפוק אדיר על השולחן וסיפרתי לבעלי על השולחן. חשבתי שיצחק עלי אבל הוא הרצין ואמר לי 'שתדעי שעל פי הבן איש חי, ככל שמקדימים הכנות לשבת, רואים בנים תלמידי חכמים'. השקט שהשתרר העיד ששנינו חושבים על אותו דבר ואז הצעתי לחוצה מעט ובשקט שאולי אולי ננסה לקבל על עצמו לעשות משהו אחד בלבד לשבת כבר ביום חמישי, למשל לערוך שולחן מפואר במיוחד.
מאז אנחנו מחזיקים מעמד כבר בערך שנה. זו הייתה שנה מאתגרת ולא פשוטה בניסיונות לעמוד בקבלה שלנו אבל במהלך השנה המשכנו ללמוד עוד ועוד ועוד על שבת וגילינו שהיא 'מקור הברכה' וככל שנכבד אותה יותר וככל שניתן לה מקום מכובד יותר, השפע ימשך לכל השבוע.
זהו, זה לא סיפור ניסים כאמור, אבל ניסים קרו. הילדון שלנו עוד לא חרוץ הכיתה ועוד מסמר הערב, אבל המצב השתפר לעין ערוך. ובין לבין התחלתי לשים לב שדברים שפעם הייתי עומלת עליהם בקושי רב, היום נעשית בקלות רבה הרבה יותר ואני לא מדברת רק על פרנסה, אפילו ההכנות לשבת עצמה הפכו לקלילות יותר.
אני לא יודעת להגיד אם זה בזכות זה, אבל אני בטוחה שלשולחן השבת שלנו ולספר של יוסף מוקיר שבת יש חלק נרחב מאוד והרגשתי צורך לשתף.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

אל תשפטו אותן, גם הן יודעות שדמות אב חשובה מאוד / דבורי רבינסקי איזה יום יש לך היום? / פסי דבלינגר יש דברים שהפתרון היחיד שלהם הוא: יצירתיות שמיטה אחרת פרק 5 | שומטת ציפיות למה קשה לי להכיל את הילדים שלי?/ אביטל אוחיון