שרון נגרי, אמא של נריה נגרי הי"ד שנפל בקרב בשמחת תורה, צילמה את שתי התמונות האלה, וכתבה:
"לפני כמה ימים יצאתי לסדנת פסיפס. כדי ליצור פסיפס, צריך תחילה לשבור אריחים שלמים, בפטיש. לנפץ לרסיסים.
הגעתי לסדנה בסערה רגשית, ולכן נתתי לעצמי להוציא את כל האנרגיה של הכאב תוך שבירת האריחים. ואז, תוך כדי השבירה, ואחר כך גם בהדבקה, הרגשתי כמה זה עמוק שאני בסדנה כזו אחרי נפילתו של נריה שלי.
המציאות שלי נשברה, ואני אוספת את השברים. ואני לא רק אוספת אותם, אני יוצרת מהם יצירה חדשה. אני באמת ובתמים מאמינה שזה מה שנדרש ממני. דרישה אלוקית, וגם דרישה שלי מעצמי: לקחת את הלב השבור שלי, את המציאות השבורה, וליצור חיים. חיים חדשים ואחרים, אבל חיים.
אם היו מראים לנו מהצד מישהי שוברת אריחים בפטיש ומספרים לנו שהיא יוצרת, היינו מרימים גבה. היא הרי הורסת. בלי לראות את ההמשך של הסיפור, איך היא מדביקה את השברים מחדש, היינו רואים בזה הרס בלבד.
אני באמת מאמינה שככה זה בתקופה הזו שאנחנו כולנו עוברים ביחד. זה שבר כזה גדול, שאפשר לחשוב שהכל נהרס. אבל עלינו להקים משהו חדש, בעזרת השם, מתוך השברים. יש המשך לסיפור".
(בתמונה: השברים והיצירה של שרון נגרי)
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
תגובה אחת
עצוב כל כך
מסר מדהים!