תמונה: shutterstock
היחידה במפגש האישי הזה, שנולדה יהודייה – היא אני. כולן כאן התגיירו ועשו עלייה. שתי משפחות שלמות, אחת מניו זילנד ואחת ממרילנד שבארצות הברית. עכשיו הן גרות ביישוב דולב.
בימים אלה אליה (החמודה שלידי) חוגגת בת מצווה. היא ביקשה לראיין אותי. בסוף, כמובן, אני ראיינתי אותה. אותן. ומה שמעתי?
"ניו זילנד ירוקה, אבל היא נראתה לנו יבשה ביחס לישראל", "הרגשתי שאין לי אוויר בחו"ל, שרק כאן אני נושמת באמת, נשימה מלאה, מלוא הריאות", "מצחיק אותי שישראלים שואלים אותי איך עזבתי את מרילנד, או למה לקחתי על עצמי לקיים מצוות. למרות הקשיים והמשברים והאתגרים, לפעמים היהודים לא מבינים איזה אוצר יש להם, איזו זכות. הם לוקחים את זה כמובן מאליו".
לא מזמן קראנו בפרשה על יתרו, שמגיע לעם ישראל מבחוץ. הוא נחשף לסיפור היהודי ומחליט להתגייר ולהצטרף. גם בשיר המעלות, בספר תהילים, מופיע הפסוק "אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה", ורק אז כתוב: "הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים". לפעמים הגויים רואים מבחוץ את הגודל והמשמעות של האירועים.
נדמה לי שכדאי לשבת מדי פעם עם גרי צדק, פשוט כדי לנער את האבק, להיזכר מי אנחנו.
תודה על החיזוק. מזל טוב.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
