ג'ו ליברמן נפטר. הוא היהודי שהגיע לתפקיד הכי בכיר בפוליטיקה האמריקאית, מועמד כל כך פרו-ישראלי לתפקיד סגן נשיא מטעם הדמוקרטים. אבל בבוקר הזה כדאי להזכיר לא רק את הקול החשוב שלו בתוך המפלגה הדמוקרטית, שהיום שומעים בה לצערנו הרבה קולות אחרים. נזכיר גם מורשת אחרת שהוא השאיר, לא פוליטית בכלל:
פגשתי אותו בפעם האחרונה בניו-יורק. ספרו "זמן שבת" בדיוק יצא לאור בעברית, והוא הסביר כמה זה משמעותי עבורו:
ליברמן כתב ספר על השבת כי רצה להזכיר לצעירים יהודים בכל העולם שהם לא צריכים לוותר על מורשתם כדי להגיע הכי רחוק שאפשר. להיפך. לדבריו, שמירת השבת שלו, אפילו באמצע קמפיין לנשיאות, רק הגבירה את ההערכה כלפיו כאדם בעל עקרונות.
הוא רצה שגם צעירים ישראלים יכירו את הפלא. בשבת, הוא כתב, הוא לא "כבוד הסנטור", ואפילו לא ג'ו, אלא יוסף ישראל בן חנן, השם העברי שבו הוא עולה לתורה.
הוא תיאר איך בקריאת התורה בשבת הוא חש שסוף סוף הוא לא מקשיב לפוליטיקאים שנואמים, אלא לדברו של אלוקים. הוא הזכיר כיצד בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) עם ישראל נהג לעלות לרגל לירושלים למקדש, אבל בכל שבוע, בשבת – הקדושה מגיעה ישירות אלינו, למטבח ולסלון.
הוא הסביר שלא פחות מהקידוש בליל שבת, גם טקס ההבדלה במוצאי שבת הוא חשוב מאוד, כי אנחנו זקוקים בחיינו להבדלה, לגבולות, לאבחנה בין זמנים ומצבים.
וזה אולי משפט המפתח בספר של ליברמן: "כששואלים אותי: איך אתה יכול להפסיק את כל עבודתך כסנטור כדי לשמור שבת מדי שבוע? אני עונה: איך הייתי יכול לעשות את כל עבודתי כסנטור במשך שישה ימים בשבוע, אלמלא הייתי מפסיק כדי לשמור שבת?".
ליברמן נפטר בגיל 82, לקראת שבת. לזכרו. שבת שלום.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
