דורון אלמוג כותב על רגע אחד קטן, חשוב ואופטימי:
"בשבעה באוקטובר קפץ מיכאל גוטסמן, חבר כיתת הכוננות של הישוב שלומית, אל הישוב הסמוך פרי גן כדי להילחם במחבלי חמאס שחדרו לשטח ישראל. היישוב ניצל. לאחר מספר שעות של לחימה, נפצע מיכאל בידו מירי מחבלים וחולץ תחת אש.
לאחר תקופת אשפוז, הגיע לשיקום בכפר השיקומי שלנו 'עדי נגב נחלת ערן'.
בעקבות הפציעה מתמודד מיכאל עם ירידה משמעותית בתפקוד היד ונאלץ ללמוד מחדש איך לעשות פעולות בסיסיות אך חשובות כמו לדבר בסלולרי ואפילו להרים את ילדיו.
בשבוע שעבר, בעיצומו של טיפול עם אוריה המרפאה בעיסוק, הוא הצליח סוף סוף לראות תוצאות: לראשונה מאז שנפצע, מיכאל הרים לבד את הכוס, בירך 'שהכל נהיה בדברו' ושתה בכוחות עצמו בעזרת היד הפגועה, אותה יד שחיסלה מחבלי חמאס".
רפואה שלמה, מיכאל. במקביל לכל הכותרות והסערות, אפשר רק לדמיין כמה רגעים של גבורה כזו מתרחשים ממש עכשיו, במחלקות השיקום ברחבי הארץ. בשורות טובות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
